חקיקת משנה
חיקוק שלא על ידי המחוקק עצמו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חקיקת משנֶה היא חקיקה שנעשתה על ידי מי שהוסמך לכך על ידי המחוקק, ולא על ידי המחוקק עצמו. בישראל, למשל, חקיקת משנה לא מאושרת בכנסת בשלוש קריאות, אלא מותקנת על ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים.
חקיקת המשנה משלימה את החקיקה הראשית (החוק): בחוק נקבעים העקרונות הכלליים, ובחקיקת המשנה, שלפעמים מכונה תקנות, נעשית ירידה לפרטים. הפרדה זו באה כדי שלא לכלות את זמנו של המחוקק בירידה לפרטים, לא להעסיקו בעניינים טכניים שאינו בקיא בהם, וכדי לאפשר את הגמישות הנחוצה בירידה לפרטים, שמטבע הדברים משתנים בתדירות גבוהה יותר.
עם זאת, מחקרים מן העת האחרונה מדגישים כי חקיקת משנה סובלת מדימוי אפור שלא בצדק.[1] היא אינה רק מכשיר טכני ליישום חקיקה ראשית. תקנות מקיפות את כל תחומי החיים הפרטיים, הצרכניים והמסחריים ויש להן תפקיד מרכזי בהכוונת התנהגות. ללא חקיקת משנה רבות מזכויותיו וחובותיו של הפרט אינן מקבלות תוקף והלכה למעשה מתאיינות. בעידן המדינה הרגולטורית תקנות ממלאות תפקיד חשוב במיוחד עבור עסקים, חברות וארגונים אחרים.[2] במהלך משבר הקורונה היו אלו תקנות שהסדירו את ההתנהלות האזרחית והעסקית היומיומית בישראל.[1]