אינקונבולה
כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אינקונבולה (מלטינית Incunabulum, וברבים Incunabula, מילולית "חיתולים" ובהשאלה "עריסה", "ערש", "השלבים הראשונים של החיים") הוא כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו משנת 1444 ועד שנת 1500.
בתקופה זו של הדפוס הודפסו באירופה כ-30,000 ספרים, חוברות, עלונים ודפים בודדים. הספרים הודפסו ב-18 השפות העיקריות של אירופה. מתוכם הודפסו כ-150 ספרים עבריים. ספרי האינקונבולה הם נדירים מאוד ומשום כך יקרים מאוד. הם נחשבים פריטים יוקרתיים באוספי ספרים, הן באוספים פרטיים והן באוספים ציבוריים. אספנים וציידי ספרים עתיקים מוכנים לשלם הון תועפות עבור ספרי האינקונבולה, וספרי הערש העבריים בכללם. קטלוג אינקונבולים בינלאומי מקוון של כל הספרים שהודפסו במאה ה-15 נערך ומנוהל על ידי הספרייה הבריטית.[1]
החוקרים פבר (Fevre) ומרטן (Martin) מצאו כי בחמישים השנים בין 1450 ל-1500 הודפסו בין 30 ל-35 אלף מהדורות של ספרים שייצגו בין 10 ל-15 אלף טקסטים שונים. בהם 3,000 ספרים העוסקים במדע. בכל מהדורה היו לכל היותר כ-500 עותקים ולפיכך העריכו החוקרים את מספר הספרים הכולל בכעשרים מיליון ספרים.[2]
הסליחות מאביניון
עד שנת 2015 הדעה הרווחת בקרב חוקרים הייתה שהדפוס העברי הראשון החל בידי יוהאן גוטנברג כעשרים שנה אחרי המצאת הדפוס, והדפסתו הידועה של התנ"ך. אך בשנת 2015 התברר שבדפוס עברי החלו כבר באביניון, 11 שנה לפני הדפסת התנ"ך הראשון בעברית. וייתכן שבאותיות של פרוקופ ולדפוגל (אנ') מפראג, אשר יש הטוענים שהמציא או החל בדפוס לפני גוטנברג.[3]
ב-1890 דיווח האב רקין (אנ') בספרו על תולדות הדפוס בצרפת, על תעודות משפטיות שנמצאו בארכיון העיר אביניון שבפרובנס ובהם רשום שדווין (דוד) מהעיר קדרוז (אנ') רכש מספר סדרים של אותיות עבריות חרוטות בעופרת, כל סְדַר-אותיות בן 27 אותיות דפוס, מידי פרוקופיוס ולדפוגל, ואיתם את הידע הנדרש כדי להדפיס בהם. בתמורה לאותיות הדפוס הבטיח דווין לפרוקופיוס שילמד אותו את מלאכת צביעת הבדים. הסכם זה לא כובד והגיע לבית המשפט.[4][5][6]
עד שנת 2015 לא נמצאה ראיה שנעשה שימוש כלשהו באותיות אלו.[6] בשנת 2015 הביא סוחר ספרים ירושלמי למפעל הביביליוגרפי בראשות יצחק יודלוב שני גליונות מודפסים שנעשה בהם שימוש ליצירת כריכה עבור ספר אחר שהודפס בפראג בשנת 1515. בגליונות אלו נמצאו 32 עמודים מודפסים בעברית של סליחות. פרופ' מלאכי בית אריה, מנהל הספרייה הלאומית לשעבר, צילם את הגיליונות במכשיר רדיו-טרמי וזיהה בהם סימן מים ייחודי (שלוש גבעות בתוך שני חישוקים) שיוצר על ידי מפעל הנייר בפבריאנו שבאיטליה. יצחק יודלוב, מנהל המפעל הביביליוגרפי, הסיק על פי סימני המים בגליונות ועל פי צורת האותיות והכתיבה (הטיפוגרפיה) שגליונות אלה הודפסו בשנת 1444-1446 באביניון, כלומר שנעשה שימוש באותיות אשר תיאר האב רקין 125 שנה קודם.[7] בשנת 2018 הביא אותו סוחר ספרים את הגליונות לבחינתם של משה רוזנפלד וישעיהו וינוגרד אשר הגיעו לאותה מסקנה. סימן המים אומת על ידי צוות מחקר בראשות משה רוזנפלד וד"ר אליקים קסאל בשיתוף עם צוות ארכיון מפבריאנו, כסימן מים שיוצר על ידי היצרן בפבריאנו בתחילת המאה ה-15.[8] לאחר שסוחר הספרים מכר את הספר הופיעו שמועות לפיהן הדפים מזויפים. הדפים נבדקו על ידי המכון הפורנזי בירושלים, בהנהלת אבנר רוזנגרטן, מומחה בתחום הזיוף ובכיר לשעבר במז"פ (המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה). רוזנגרטן בדק את החומר ממנו עשויים הדפים וקבע ב–2019: "לא מצאתי ראיה לזיוף". רוזנפלד מצא באביניון ובמקומות נוספים ראיות נוספות לאותנטיות של הדפים. עם זאת, בספריה הלאומית דוחים את מחקריו; "עמדת הגורמים המקצועיים המוסמכים כיום בספריה היא שאין עדות לכך שהדפים הנדונים הם מספר שנדפס במאה ה–15".
הספרים המודפסים
הספר העברי הראשון המתוארך הוא פירוש רש"י לתורה שהודפס בעיר רג'ו די קלבריה, שבדרום איטליה, בשנת רל"ה (1475)[9]. מכיוון שהמדפיס השתמש בכתב מיוחד לפירוש של רש"י, כתב זה מכונה עד היום ככתב רש"י, אף על פי שאין לו שום קשר לרש"י עצמו. סך כל הספרים שהגיעו לימינו בשלמותם או בחלקם אינו עולה על 200. הספרים שאותם נטו להדפיס היו ספרים שזכו לביקוש באופן קבוע ונעשה בהם שימוש לעתים קרובות (כך שהתבלו ונדרש לחדשם), כלומר ספרים שימושיים ללימוד בבית המדרש, לתפילה ולשימוש בבית הכנסת או לשימוש תדיר בקביעת מנהג והלכה כגון חומשים, ספרי תפילה (סידורים) וספרי הוראת הלכה פרקטיים.
במשך שלושים שנות דפוס הערש העברי הודפסו 17 מהדורות של חומשים (חלקן עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י לתורה); 8 מהדורות של סידורים; 7 מהדורות של ספרי תהילים עם ברכת המזון ו-4 מהדורות של מחזורי תפילה, הגדה של פסח וחמש מגילות. קובץ ההלכה ארבעה טורים לא הודפס במלואו אך נמצאו 4 מהדורות של טור אורח חיים ומהדורות בודדות של אבן העזר, חושן משפט ויורה דעה כן נמצאו חמישה שרידי מהדורות של הדפסת פירוש רש"י על התורה ופירוש רלב"ג לתורה ומהדורות בודדות של הדפסת מסכתות מן התלמוד, הראשונה בהן היא מסכת ברכות.
בין הספרים שאינם ספרים שימושיים נמצאו ספרי מוסר שהיו ככל הנראה חביבים על הקהל. בהם שתי הדפסות של ספר "משל הקדמוני", המכיל סיפורים משעשעים בחרוזים, שנכתב על ידי הפילוסוף, הרופא והמקובל רבי יצחק בן שלמה אבן סהולה, נכתב בשנת 1281 והודפס לראשונה בשנת 1491 בעיר ברישא באיטליה והיה הספר העברי הראשון שהכיל ציורים. "אבן בוחן" לר' קלונימוס בן קלונימוס, "חובות הלבבות" לר' בחיי אבן פקודה, ספר "בחינת עולם" לידעיה הפניני, ספר "נופת צופים" ליהודה מסר לאון וספר אלדד הדני שהודפסו בדפוס אברהם כונת במנטובה.[10]
יוצאי דופן במיוחד[דרושה הבהרה] הם ספרים שהודפסו בוואדי אל חגארה (גואדלחרה שבספרד) לפני גירוש ספרד, בפרט ההגדה המודפסת הראשונה.[11]
גם ספרי חול עבריים נדפסו בתקופה זו באיטליה, ואף הם נחשבים אינקונבולים. "ספר המחברות" של עמנואל הרומי, הידוע כ"מחברות עמנואל", הודפס לראשונה בשנת 1492.
ספרי ערש לא הודפסו בארץ ישראל. הספרים הראשונים שהודפסו בארץ הודפסו בצפת, על ידי השותפים אליעזר בן יצחק אשכנזי מפראג ואברהם בן יצחק אשכנזי, החל משנת ה'של"ז (1577). דפוסו המפורסם של רבי ישראל בק, בצפת ובהר מירון, נוסד הרבה יותר מאוחר, בראשית המאה ה-19.
מפעל הביבליוגרפיה העברית רושם ומתאר את כל הספרים שהודפסו בלשון העברית ובלשונות היהודים (יידיש, לאדינו, ערבית יהודית וכו') מראשית הדפוס העברי בשנת ה'רל"ה 1475 לערך, עד לשנת ה'תש"ך 1960.
ספרייה | מיקום | פריטים | כותרים |
---|---|---|---|
ספריית מדינת בוואריה | מינכן | 20,000 | 9,756 |
הספרייה הבריטית | לונדון | 12,500 | 10,390 |
הספרייה הלאומית של צרפת | פריז | 12,000 | 8,000 |
ספריית הוותיקן | קריית הוותיקן, רומא | 8,600 | 5,400+ |
הספרייה הלאומית של אוסטריה | וינה | 8,000 | |
ספריית המדינה של וירטמברג | שטוטגרט | 7,000 | |
הספרייה הלאומית הרוסית | סנקט פטרבורג | 7,000 | |
הספרייה הבודליינית | אוקספורד | 6,755 | 5,623 |
ספריית הקונגרס | וושינגטון די. סי. | 5,600 | |
הספרייה הממלכתית של רוסיה | מוסקבה | 5,300 |
באוסף דפוסי הערש העבריים שבספרייה הלאומית בירושלים יש 100 הדפסות שונות של כותרי ספרים ב-194 עותקים; חלקם שלמים, חלקם פגומים, ומקצתם כוללים דפים אחדים בלבד.[12]
- מנחם כשר ויעקב מנדלבוים, שרי האלף, ניו יורק תשי"ט
- פרץ תשבי, דפוסי ערש (אינקונבולים) עבריים באיטליה קריית ספר ס' (1985), מס' 17, עמ' 893–900
- שמעון יקירסון, קטלוג האינקונבולים העבריים מאוסף ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק וירושלים תשס"ד-תשס"ה
- פרץ תשבי, "האינקונבולים העבריים בישראל", קריית ספר, נט, ד (תשמ"ד), עמ' 946–958
- L. Favre and H.J. Martin, The Coming of the Book, London 1984
- Adri K. Offenberg, Hebrew Incunabula in Public Collections: a First International Census (in Collabration with C. Moed-Van Walraven), DeGraaf Publishers, Nieuwkoop 1990
- ראשיתו של הדפוס העברי בארץ ישראל, מאתר "דעת"
- רשימת מאמרים על אינקונבולה באתר רמב"י
- אינקונבולים, דף שער בספרייה הלאומית
- על פי מחקרו של האב רקין. וראו להלן
- (באנגלית) כשהדפוס כמעט הומצא בעברית דוד יעקבסון, 18 במרץ 2021 (טיימס אוף איזראל)
- (בצרפתית) ספרו של האב רקין "תולדות הדפוס בצרפת" P. Requin, Origines de l'imprimerie en France (1891). (באתר גוגל לספרים). על דיווח התעוד הזה של רקין נודע לחוקרים מספרו (באנגלית) של ססיל רות משנת 1957 יהודים בשנות הרנסאנס עמודים 8–167 (הקישור לכרטסת הספרייה הלאומית)
- מאמר בעיתון היומי של סקרמנטו שבקליפורניה ארצות הברית על המאמר של רקין, והדפוס העברי הראשוני באביניון (אתר העיתונות של אוניברסיטת קליפורניה)
- גליה ריצ'לר-גרבלר וגילה פריבור, "יצירתו של אוסף דפוסי הערש העבריים בספרייה הלאומית בישראל", עיונים בתקומת ישראל, כרך 26 (2016). עמ' 175