אמנת בריסל משנת 1890
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אמנת ועידת בריסל משנת 1890 (הכותרת המלאה: אמנה ביחס לסחר ויבוא בעבדים לאפריקה של כלי נשק, תחמושת ומשקאות חריפים)[1] היה אוסף של צעדים נגד עבדות שנחתמו בבריסל ב-2 ביולי 1890 (ואשר נכנסו לתוקף ב-31 באוגוסט 1891) במטרה "לשים קץ לסחר בעבדים כושים ביבשה וגם בים, ולשפר את תנאי הקיום המוסריים והחומריים של הגזעים הילידים".
המשא ומתן על האמנה נוצר במהלך ועידת בריסל נגד העבדות 1889–1890.[2] האמנה חלה במיוחד על המדינות "בעלות רכוש או פרוטקטורט באגן הקונבנציונלי של קונגו", על האימפריה העות'מאנית ומעצמות או גורמים אחרים שהיו מעורבים בסחר בעבדים בחוף מזרח אפריקה, באוקיינוס ההודי ובאזורים אחרים.
לדוגמה, סעיף 21 מתאר את האזור שבו יש לנקוט אמצעים, בהתייחסו ל"חופי האוקיינוס ההודי (כולל המפרץ הפרסי והים האדום), הבלוצ'יסטן עד טנגלאן (קווילימאן)..." ומדגסקר. החוק קבע הקמת לשכה בינלאומית רלוונטית בזנזיבר.
בסעיף 68:
- "המעצמות מכירות בערכו הגבוה של החוק על איסור סחר בעבדים שחורים, שהוצא על ידי הוד מלכותו קיסר העות'מאנים ב-4–16 בדצמבר 1889, ומובטחות להם שפעולות מעקב יינקטו על ידי השלטונות העות'מאניים, במיוחד בחלק המערבי של ערב ובנתיבים ששומרים על החוף הזה בקשר עם נכסים אחרים של הוד מלכותו הקיסרית באסיה."
המעצמות קראו לנקיטת פעולות דומות על ידי השאה הפרסי והסולטן מזנזיבר (סעיפים 69, 70).[3] המשתתפים הסכימו גם להפסיק את מכירת רובים וכלי נשק אחרים לאפריקאים.[4]