Loading AI tools
סופר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסף ענברי (נולד ב-9 במרץ 1968) הוא סופר, חוקר ומרצה לספרות ותרבות עברית מודרנית והיסטוריה ציונית במרכז האקדמי שלם. כותב מסות ומאמרים בעלי תפיסה ייחודית בנושא הספרות העברית, וסופר ישראלי הכותב בז'אנר רומן היסטורי. ספריו היו מועמדים לפרס ספיר לספרות, זוכה פרס עגנון לאמנות הפרוזה, וזוכה פרס היצירה לסופרים עבריים.
לידה |
9 במרץ 1968 (בן 56) אפיקים, ישראל |
---|---|
מדינה | ישראל |
מקום לימודים | אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב |
שפות היצירה | עברית |
יצירות בולטות | הביתה, הטנק, הספר האדום |
פרסים והוקרה |
|
אסף ענברי נולד בקיבוץ אפיקים, שם חי עד גיל 20. בן בכור לעמיר ורותי ענברי, מבין שלושה ילדים. אמו בת אפיקים לעולי עליה חמישית מאוסטריה, ואביו בן למשפחה מכפר יהושע[1]. כילד כתב, צייר, ניגן, הלחין, ולמד פסנתר וקומפוזיציה[2].
עם גיוסו לצבא התנדב ליחידה קרבית, אך לאחר תקופה קצרה עבר לשלישות ובהמשך לגלי צה"ל. שם ערך את תוכנית הבוקר של אלכס אנסקי "שבע אפס שבע". במקביל, פרסם, לפרנסתו, סיפורים ומאמרים בעיתונים רבים תחת שבעה שמות-עט שונים, ביניהם דוד בש, איתי לדרמן ויריב שכטר. בריאיון רדיו עם יעקב אגמון הוא החשיב תקופה זו כתקופת הכשרה אינטנסיבית ביותר בכתיבה שסייעה לו רבות בהמשך דרכו[3]. מסה ראשונה מפרי עטו, שעסקה בעמוס עוז, פרסם בכתב העת "פרוזה" בהיותו בן 20 (1988).
ענברי למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן, במסלול ישיר לתואר שני באוניברסיטת תל אביב בספרות כללית ופילוסופיה. עבודת המוסמך שלו חקרה את "מבנה המציאות ביצירתו של נאבוקוב" (2000). את הדוקטורט עשה ב מחלקה לספרות עם ישראל, באוניברסיטת בר-אילן, על "הגותו הספרותית-תרבותית של ביאליק" (2008, בהנחיית פרופ׳ אבידב ליפסקר).
לאורך השנים פרסם מאמרים ומסות בספרים, עיתונים וכתבי עת[4], בנושאי ספרות והגות, בהם - תכלת, קשת החדשה, מאזניים, אלפיים, פנים, ארץ אחרת, אודיסיאה, אתר 929, ובעיתונים - הארץ, מקור ראשון, מעריב וידיעות אחרונות. בנוסף למאמרים באנגלית ב-Azure, Journal of Israeli History ועוד[5]
בעבר לימד במכללת כנרת, במכללת עלמא בתל אביב ובמכללת סמינר הקיבוצים. הוא מרצה לספרות עברית והגות ציונית, ובעל קתדרת ע"ש אספר ללימודי ציונות[6], בתוכנית ללימודים הומניסטיים, במרכז האקדמי שלם בירושלים.
ענברי יליד קיבוץ אפיקים, תקופה מסוימת חי בגליל, בהולנד ובגרמניה, שם עסק במדיטציה טרנסצנדנטלית. גר בקיבוץ גשר, ומתגורר כיום בקיבוץ דגניה ב'. היה נשוי בעבר, ונישא בשנת 2005 לנעמי, ולהם שני בנים ובת.
שלושת ספריו, "הביתה", "הטנק" ו"הספר האדום", היו מועמדים לפרס ספיר לספרות[7], "הביתה" ו"הטנק" זיכו אותו ב-2020 בפרס עגנון לאמנות הסיפור לשנת תשפ״א[8], זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ט (2018)[9], על ספרו "הביתה" זכה ב-2010 בפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים בישראל[10].
ב-2009 יצא לאור רומן פרי עטו, "הביתה", המתאר את תולדותיו של קיבוץ אפיקים לאורך שלושה דורות. סגנונו של הספר חסכני, משפטיו קצרים, והוא גדוש בפעולות ומקמץ בתיאורי רגשות ומחשבות. כתיבה זו נאמנה לתפיסה התאורטית של ענברי על טיבה של הספרות העברית:
"במשפט אחד: הספרות העברית, בגרעין מהותה, היא סיפורת-פעולה היסטורית-לאומית. כלומר סיפורת הנשענת על תפיסת הזמן כהיסטוריה, על תפיסת האדם כחלק מלאום, ועל תפיסת המציאות כסדרה של פעולות, ולא כמכלול של עצמים במרחב"[11].
הספר היה ברשימת המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2011.
ב-2018 יצא לאור, בהוצאת "ידיעות ספרים", ספרו "הטנק". הספר מתאר את פרשת הטנק בדגניה, שבמסגרתה ניטש ויכוח בין מגיני דגניה, מי עצר את הטנק. הסיפור מסופר מנקודות המבט השונות של הטוענים שעצרו את הטנק.
ב-2022 יצא לאור ספרו "הספר האדום" בהוצאת "ידיעות ספרים". הספר עוסק באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של יצחק טבנקין, מאיר יערי, ומשה סנה, מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה[12] על רקע האירועים ההיסטוריים בתקופת הקמת המדינה עולה המתח הרעיוני אידאולוגי שהיה קיים בין מובילי השמאל וזרמי הציונות הסוציאליסטית[13]
על "הביתה"
על "הטנק"
על "הספר האדום"
על מאמריו
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.