Loading AI tools
סופר ילדים גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל אֶריך קֶסטנֶר (בגרמנית: Emil Erich Kästner; 23 בפברואר 1899 – 29 ביולי 1974) היה סופר ומשורר גרמני, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרי הילדים שכתב, כמו "אמיל והבלשים", "שלושים וחמישה במאי", "פצפונת ואנטון", "אורה הכפולה", "האיש הקטן" ועוד. קסטנר זכה בפרס אנדרסן הבינלאומי לספרות ילדים לשנת 1960 עבור עבודתו והיה השלישי לזכות בפרס מאז התחילו להעניקו ב-1956[1], כמו כן קסטנר היה מועמד לפרס נובל לספרות בשש שנים שונות[2].
אריך קסטנר ב-1961 | |
לידה |
23 בפברואר 1899 דרזדן, סקסוניה, גרמניה |
---|---|
פטירה |
29 ביולי 1974 (בגיל 75) מינכן, בוואריה, מערב גרמניה |
שם לידה | E |
מדינה | הקיסרות הגרמנית, אזורי הכיבוש בגרמניה, גרמניה המערבית, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, גרמניה |
לאום | גרמני |
מקום קבורה | בית הקברות של בוגנהאוזן |
אירועים משמעותיים | שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) |
שם עט | Robert Neuner, Berthold Bürger, Peter Flint |
עיסוק | סופר |
מקום לימודים | אוניברסיטת לייפציג |
שפות היצירה | גרמנית |
סוגה | ספרות ילדים, שירה, סאטירה, מחזות |
יצירות בולטות | אמיל והבלשים, אורה הכפולה, שלושים וחמישה במאי, הכיתה המעופפת, פצפונת ואנטון |
תקופת הפעילות | 1928–1969 (כ־41 שנים) |
פרסים והוקרה | פרס אנדרסן לכתיבה 1960 |
חתימה | |
אריך קסטנר נולד ב-1899 בדרזדן שבגרמניה, כבן יחיד לאב (אמיל) שהיה רצען, ולאם (אידה לבית אוגוסטין), תופרת וספרית. קסטנר לא גדל במשפחה עשירה. הוריו עבדו קשה לפרנסתם, אך השקיעו רבות בחינוכו ולא חסר לו כמעט דבר. על פי עדותו, הוא לא היה קשור לאביו ונקשר מאוד לאמו. חלק מהביוגרפים שלו מזכירים שמועה, שלא ניתנת להוכחה, לפיה אביו הביולוגי של קסטנר היה רופא המשפחה היהודי אמיל צימרמן (1864–1953)[3].
הוא אהב לקרוא ספרים ואהב ללמוד. ב-1914, בגיל 15, פרצה מלחמת העולם הראשונה עליה העיד "מלחמת העולם החלה, ותמו ימי ילדותי". המלחמה השפיעה עליו עמוקות, בייחוד על דעותיו האנטי-מיליטריסטיות.
הוא החל ללמוד בסמינר למורים בגיל 14, סיים את לימודי ההוראה, אך לבסוף התחרט ולא רצה עוד להיות מורה. "זו הייתה הטעות הגדולה ביותר בחיי, לא הייתי מורה אלא תלמיד. לא השתוקקתי ללמד אלא ללמוד", טען. בגיל עשרים החל לפרסם שירים שכתב.
הוא למד ספרות גרמנית ברוסטוק, בברלין ובאוניברסיטת לייפציג, ובשנת 1925 קיבל תואר דוקטור, על עבודה שעסקה בפרידריך השני מלך פרוסיה ובספרות גרמנית.
אחרי סיום לימודיו עבר קסטנר לברלין והחל לכתוב בעיתונים, בין היתר בשבועון "די ולטבינה" ששויך לאנשי השמאל האינטלקטואלי, בשבועון הסאטירי "Ulk" וב"פרנקפורטר צייטונג". ב-1927 פרסם ספר שירים שלא זכה להצלחה.
הוא פנה לכתוב ספר ילדים בעקבות עצה של בעלת עיתון שבו עבד. בהתחלה הרעיון נראה לו מוזר אך לאחר מכן חשב להתנסות בכך. בתחילה ניסה לחבר סיפור בדיוני שלא עלה יפה, ולבסוף החליט לכתוב סיפור על עניינים שהוא בקיא בהם, כמו על ילדותו ועל הילדים במקום מגוריו "שגם אנו היינו פעם כמותם". כך כתב ב-1928 את הספר "אמיל והבלשים", סיפור הרפתקה אודות נער שכספו נשדד וביחד עם חבורת נערים שאליה נקלע, הם יוצאים לתפוס את השודד ברחובות ברלין. הספר הצליח מאוד והיווה חידוש בספרות הילדים, כשהגיבורים היו נערים בני זמנו (גיבור הספר נקרא אמיל, שהיה שמו השני של קסטנר).
בשנים הבאות פרסם קסטנר ספרים נוספים לילדים ולנוער שהיו בני אותה סוגה ספרותית: ספרים ריאליסטיים, רובם ספרי הרפתקאות שגיבוריהם ילדים בני זמנו, שהיו בעלי מסרים של שוויון, חברות ועזרה הדדית שביטאו את דעותיו הסוציאליסטיות. הדגש בספריו הושם על ערכי חברות בין נערים או נערות, חלקם עניים וחלקם לא, כשהעוני לא מהווה מגבלה או אמצעי אפיון מרכזי של גיבוריו הצעירים אלא האכפתיות שלהם ומוכנותם לעזרה ללא תנאי, כנותם ורצונם לקחת אחריות על גורלם. עם זאת, ספריו לא היו דידקטיים אלא רוויים במתח ובהרפתקאות ותיארו בשפה הומוריסטית ופשוטה את הווי החיים היומיומי של נערים בני זמנו.
בנושאים אלה עסקו הספרים שפרסם לאחר "אמיל והבלשים", בהם: "פצפונת ואנטון" (1931), המתאר ידידות הנרקמת בין ילד עני לבת עשירים השוגה בדמיונות; "הכיתה המעופפת" (1933), המתאר הווי חיים בפנימיה של נערים; "אמיל והתאומים" (1934), ספר המשך לספרו הראשון "אמיל והבלשים"; ו"שלושה גברים בשלג" (1934), סיפור למבוגרים העוסק בבלבול זהויות בין עני ועשיר. יוצא דופן בז'אנר זה הוא ספרו "שלושים וחמישה במאי" (1931), שהוא ספר הרפתקאות דמיוני לא ריאליסטי, רווי הומור אבסורדי.
כתיבתו של קסטנר מתייחדת בכך שהוא מתייחס לילדים בכבוד כאל בוגרים. הוא נותן להם עצות ומזהיר אותם מפני קשיי החיים, ועם זאת מחזק אותם. בהקדמה לספרו "הכיתה המעופפת" פונה קסטנר לילדים ואומר להם: "אל תאמינו לאלה האומרים לכם כי הילדות אינה אלא אושר וצחוק. גם לילדים יש קשיים וצרות בחיים, והרי אין זה משנה על מה מתאבלים אלא כמה גדול הוא האבל, וילד קטן יכול להתאבל על בובה שאבדה יותר ממבוגר שמתמודד עם קשיי הפרנסה." הוא מעודד את הילדים להישיר מבטם ולהתמודד עם החיים בשכל ובאומץ, כיוון שלטענתו האחד בלי השני לא שווה דבר.
בספר "אורה הכפולה", הוא מסביר את החלטתו לכתוב על הנושא הכואב של הורים גרושים לילדים קטנים במשל הבא: כששירלי טמפל הייתה קטנה, היא שיחקה בסרטים ובהצגות רבים, והייתה כוכבת. אבל כשרצתה ללכת לראות את ההצגות בהן כיכבה לא הרשו לה, כיוון שהייתה קטנה מכדי לראות אותם. בתפקידי משחק היא לא הייתה קטנה מידי, אבל בתפקיד צופה כן. כך טוען קסטנר כלפי המבוגרים המגוננים – הרי הילדים חיים במצב של הורים גרושים, ומתמודדים עם זאת בצער וקושי רב. אז לקרוא על גירושין אסור להם ולחיות במצב כזה מותר? אדרבה, אם הורים חושבים שילדים לא צריכים לשמוע על גירושין, שלא יתגרשו הורים לילדים קטנים, לפני שיבינו את הנזק שהם גורמים להם.
בהקדמת "הכיתה המעופפת", הוא כותב: "רוצה אני לבקש מכם, כי לעולם לא תשכחו את ימי ילדותכם. המבטיחים אתם לי? עכשיו הבקשה הזאת נראית לכם תמוהה, אך מבוגרים רבים שוכחים זאת. אני בגרתי ולא שכחתי את ימי ילדותי, ועליכם להבטיח שתעשו זאת גם אתם."
ספריו מלאים בדיאלוגים והרהורים שהוא מנהל עם קוראיו, רעיונות, מסרים, מחשבות וערכים נעלים, כולם מובאים בספריו לצד עלילה מותחת והומור בריא. בהקדמה לספר "פצפונת ואנטון" הוא מספר על דילמה שהייתה לו, אם להתחשב בילדים שאוהבים מחשבות מעמיקות או בילדים "אשר מפחדים שמא יתקמט מצחם החמוד", כפשרה הוא כותב לכל פרק הקדמה בשם "הרהור 1" "הרהור 2" וכו' אשר אפשר לדלג עליה. ייתכן וזו הסיבה שספריו אהובים כל כך על ילדים במשך שנים רבות ובארצות רבות.
אחד הסממנים המאפיינים את מרבית ספרי הילדים שכתב קסטנר הם האיורים המלווים אותם, פרי עטו של הצייר והמאייר הגרמני היהודי ולטר טריר.
טוריו הסאטיריים בעיתונות, דעותיו הסוציאליסטיות ההומניות והרומן הסאטירי "פביאן" שפרסם ב-1931, המתאר הידרדרות מוסרית על רקע דעיכתה של רפובליקת ויימאר, השניאו את קסטנר בעיני הנאצים, שעלו לשלטון בגרמניה ב-1933. תקופה קצרה לאחר עלייתם לשלטון, שהה קסטנר בציריך אצל המו"ל השווייצרי של ספריו, אך חזר לגרמניה. קסטנר הוכרז כ"סופר אסור", ובשנת 1933 שרפו הנאצים את ספריו, אסרו על קריאתם בגרמניה וסילקוהו מאגודת הסופרים הגרמנים בעוון "פעילות קומוניסטית רדיקלית". קסטנר גם נעצר פעמיים על ידי הגסטאפו, בשנת 1934 בטענה (שהכחיש), כי פרסם שיר אנטי-נאצי בעיתון פולני. שנים אלו כונו על ידו בשם "השנים האבודות".
בתקופת מלחמת העולם השנייה, נשאר בברלין, תחת השלטון הנאצי, פרסם את ספריו בשווייץ, והם המשיכו להצליח מחוץ לגרמניה. מאורעות התקופה לא הופיעו בהם, על אף שקסטנר היה עד לאירועים כמו ליל הבדולח וגירוש היהודים מברלין ב-1941. הוא גם הצניע מאוד את ביקורתו הסאטירית על מנת לא להרגיז יותר מדי את השלטון. על כך קמו לו מקטרגים לאחר המלחמה, שמצאו את ביטויים גם בביוגרפיות שנכתבו עליו. הסופר קלאוס מאן כתב בביקורת חריפה עוד ב-1934, כי ספרו "שלושה גברים בשלג" הותאם כביכול לדרישות הנאצים. מקטרגיו הוסיפו, כי הוא המשיך להיות תסריטאי מבוקש בגרמניה, גם אם בעילום שם. ב-1941 כתב תסריט לסרט על הברון מינכהאוזן, לרגל חגיגות 25 שנה לקולנוע הגרמני, בהזמנה מפורשת של פריץ היפלר, עוזרו של שר התעמולה יוזף גבלס[4]. תומכיו הזכירו כי היה אנטי-נאצי, גם אם לא אקטיבי, הכחיש את טענת "גרמניה האחרת" ונשאר במולדתו, על פי עדותו לאחר המלחמה, כיוון שחש מחויבות "לעשות מה שאפשר, אחרת אהיה פחדן בעיני עצמי", וכן עקב מצב אמו הזקנה. קסטנר רחש אהדה ליהודים, לציונות ולמדינת ישראל.
אחרי המלחמה השתקע קסטנר במינכן שבגרמניה המערבית, והיה עורך התרבות בעיתון Die Neue Zeitung (העיתון החדש). מאוחר יותר ייסד את כתב העת לילדים Der Pinguin (הפינגווין). הוא המשיך להוציא ספרי ילדים מצליחים בהם שפעו רעיונותיו ההומניים כמו בספריו הקודמים, בהם "אורה הכפולה" שכתב בשנת 1949. ב-1957 פרסם אוטוביוגרפיה על ימי ילדותו ונעוריו בשם "כאשר הייתי נער קטן". בנוסף לספרי ילדים, כתב קסטנר גם שירים, מחזות ופזמונים למופעי קברט פוליטיים.
אריך קסטנר היה רווק ולטענתו לא היו לו ילדים. בביוגרפיה שפורסמה בשנת 1998 נכתב שהוא חי בשנותיו האחרונות עם חברה לחיים, שלאחר מותו השמידה כתבים ומסמכים סודיים של קסטנר. ב-1957 נולד לו ולפרידה זיברט, בנם תומאס קסטנר.
אריך קסטנר נפטר ממחלת הסרטן במינכן ב-29 ביולי 1974. בן 75 היה במותו.
על מקומו המיוחד בעולם ספרות הילדים ניתן ללמוד מדבריו של יהודה אטלס (בריאיון לאילת נגב, ידיעות אחרונות, 31.10.2003):
אחדים מספריו עובדו לסרטי קולנוע ולהצגות ילדים. בעיר דרזדן בגרמניה קיים מוזיאון אריך קסטנר להנצחת דמותו.
עברית היא בין השפות הרבות אליהן תורגמו ספריו של קסטנר, חלקם על ידי אלישבע קפלן וחלקם שנית על ידי מיכאל דק, והם נהנו מפופולריות עצומה בישראל במהלך שנות ה־50 וה־60 – תופעה מאוד יוצאת דופן באותו זמן, בה הייתה בחברה הישראלית סלידה עזה וחרם נפוץ של דברים גרמניים בתקופה שלאחר השואה.
עם זאת, בתרגום העברי של "אורה הכפולה", הפרקים שמתרחשים במקור במינכן שונו לציריך, כנראה עקב הסלידה המיוחדת שחשו המתרגם והמוציא לאור לעיר בה החל היטלר את הקריירה שלו, ובכלליות כדי להפוך את הספר ל"פחות גרמני" (סרטים גרמניים באותו הזמן הוצגו לעיתים קרובות בישראל כ"סרטים אוסטריים" מאותה הסיבה). האוסף שלו של סיפורים קצרים לילדים, Das Schwein beim Friseur ("החזיר אצל הספר") נקרא בעברית "התיש אצל הספר" כדי לעקוף את המטען הרגשי המוסף בעיני הקורא העברי לחזיר, חיה טמאה במסורת היהודית. קדָלֵי החזיר שמזמין המנצח פלפי ב'אורה הכפולה' לבתו, הופכים ל'צלעות עגל'.
גם שירתו הלירית של קסטנר זכתה לתרגומים עבריים – מאת יהודה אופן[5], ובהמשך גם מאת רוני רייך[6].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.