בית הקברות בצילום מימי המנדט הבריטיצילום אוויר של בית הקברותמבט על הקפלה
בבית הקברות נטמנו 2,515 חללים,[1] מהם 2,449 חללי מלחמה, מתוכם 2,218 חללים מבריטניה. מהסך הכולל, 100 חללים לא זוהו.
עוד הוצבה בבית הקברות מצבת זיכרון[2] ל-3,300 חללים שלא נודע מקום קבורתם שנהרגו בארץ ישראל ובמצרים. בסך הכל, הונצח בבית הקברות הצבאי בירושלים זכרם של 5,815 חללי מלחמת העולם הראשונה. אין בבית הקברות חללים שנהרגו לאחר מלחמה זו.[1]
ציון אישי על קברו של חלל מלחמה ו/או הנצחת שמות חללים על מצבת זיכרון הן תופעות בנות פחות ממאה שנה. עד למאה ה-19 לא יוחסה חשיבות לקבורה אישית ומכאן שלא היה ציון אישי על קברי חללי מלחמות ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה נתקבע הנוהג, כאשר תנאי הקרב אפשרו, לייחד קבר אישי לכל חלל, ומעליו ציון אישי.
ההקרבה הנוראית שדרשה מלחמה זו עוררה את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה - לשם השוואה, במלחמתו של נפוליאון ברוסיה נהרגו 400 אלף "בלבד". החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת החללים נזקפת לזכותו של פביאן וייר, פעיל בצלב האדום הבריטי.
ב-1917 הוקם גוף כללי הממונה על קבורת החללים והקמת בתי הקברות - הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה (כיום: ועדת חבר העמים לקברי מלחמה). הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. בתי קברות אלו נקראו war cemeteries והם נתפסו כאנדרטאות זיכרון למלחמת העולם הראשונה. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית הקברות שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם.
בארץ ישראל הועברה האחריות לניהול בתי הקברות הבריטיים מידי הצבא לוועדה האימפריאלית בשנת 1920. סימון הקברים בזמן המלחמה בארץ נעשה באמצעות צלבי עץ זמניים. המקבצים הגדולים ביותר של הקברים היו סמוך לאזורי הלחימה העיקריים באתרים מסודרים יחסית, ולאחר שקיבלה הוועדה האימפריאלית את האחריות לאתרי הקבורה בארץ היא הפכה את הריכוזים לבתי קברות. חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה נטמנו ב-17 בתי קברות. בית הקברות בירושלים היה האחרון שהושלם, ב-1927.
בית הקברות היה מחוץ לגבול המוניציפלי של ירושלים הבריטית ומהמבנים הראשונים במרחב של הר הצופים. מיקום בית הקברות בירושלים נבחר בתחילה משיקולים פרגמטיים כגון ריכוז של קברים ארעיים וקרבה למפקדה, אך ערך מוסף ניתן על ידי הנוף שנשקף מהר הצופים אשר נתן ביטוי מוחשי לקונוטציות היסטוריות ודתיות של ירושלים, המקרינה מקדושתה על בית הקברות.
שער הכניסה לאתר הוא למעשה מצבת זיכרון ליחידות חיל המשלוח המצרי, אשר תגיהן מסותתים באבן מצדי השער. מעליו יש כתובת הקדשה באנגלית, עברית וערבית. בעברית חקוק: "חלקת השדה שעליה הוקם בית הקברות הלזה נתנה במתנת עם מאת בני פלשתינה (א"י) להיות מקום מנוחת עולמים לחיילי ההסכמה אשר נהרגו במלחמה 1914-1918 יהי זכרם לברכה".
מול השער עומדת מצבת זיכרון לחללים האוסטרליים שנהרגו בקרבות על ארץ ישראל.
בשדרה המרכזית ניצבים צלב ההקרבה ואבן הזיכרון, שני מונומנטים סמליים הקבועים בכל בתי העלמין הצבאיים הבריטיים. צלב ההקרבה מורכב על פי ביטויו של רודיארד קיפלינג מ"חרב שלופה הנחה בחיקו של הצלב" והוא סימל את ההקרבה בקרב. אבן הזיכרון מעוצבת כמזבח ועליה חקוק פסוק שהציע קיפלינג, שהיה חבר בוועדה האימפריאלית ושכל את בנו היחיד במלחמה: "Their Name Liveth for Evermore" ("שמם יחיה לדור ודור"), הלקוחה מספר בן סירא, פרק מ"ד, פסוק י"ג. בקצה השדרה עומדת קפלת זיכרון ל-3,300[3] הלוחמים שנהרגו במצרים ובארץ ישראל בקרבות מלחמת העולם הראשונה ומקום קבורתם לא נודע. שמות החללים חקוקים לאורך קירות הקפלה.
מעל לקפלה פסלו של סנט ג'ורג' נלחם בדרקון. סנט ג'ורג', הפטרון הקדוש של אנגליה, שהוצא להורג בלוד, היה לוחם באימפריה הרומית במאות השלישית-רביעית. כאשר דיוקלטיאנוס הוציא צו לרדיפת הנוצרים סנט ג'ורג' צידד בנוצרים על כן ערפו את ראשו. ב"מקראת הזהב" מסופר על עיר שבקרבתה התגורר דרקון שהקריבו לו קורבנות אדם וביום בו היו אמורים להקריב לו את נסיכה הופיע סנט ג'ורג', הרג את הדרקון והציל את הנסיכה. הפירוש התאולוגי רואה בדרקון את השטן ובנסיכה את הכנסייה.
הציר המרכזי של בית הקברות פונה לעיר העתיקה ולמקומות הקדושים, ועל ציר זה עומדים האלמנטים הארכיטקטוניים: לפני השער יש מרפסת עגולה שממנה אפשר לצפות אל הנוף, ממול ניצבת הקפלה ובחזיתה אבן הזיכרון. ציר הרוחב חוצה את ציר האורך באופן שיוצר צלב, ובנקודת הצטלבות השבילים ניצב צלב ההקרבה.
בית הקברות ירוק, צבע ההולם את סביבתו הטבעית אנגליה המשופעת במשקעים ולא את האקלים המקומי השחון. טבע פסטוראלי מרמז על בריטניה הפוסט-תעשייתית, והקישור עם הטבע מסמל את העל-זמניות.
בית הקברות מוקף חומה. מחשש לוונדליזם דתי הציע הארכיטקט הראשי לעצב את בתי הקברות כגנים סגורים בחומה, להצניע את הצלבים ולהימנע מהקמת צלב ההקרבה המונומנטלי. למרות זאת, הקימו בירושלים את צלב ההקרבה. הארכיטקט שלכאורה ביקש להצניע את הצלב עשה את ההפך והטיל על ירושלים צלב ענק בצורת השבילים החוצים את בית הקברות.
בבית הקברות קבורים 2,515 חללים. אבני המצבה אחידות: בראשן חקוק תג היחידה של הנופל, שמו, מספרו האישי, גילו ותאריך נפילתו. על גבי מצבות רבות חקוק סמל דתו של החייל, ומתחתיו רשאית המשפחה לנסח כתובת אישית קצרה. במערב בית הקברות מצויות עשרים וארבע מצבות לחיילים יהודיים (מגן דוד), 5 מצבות של חיילים איטלקים, 3 מצבות של חיילים טורקים ו16 מצבות של חיילים גרמנים (המצבות בעלות קצה גלי הן מצבות של מוסלמים, בעלות קצה מחודד- של גרמנים).[4]
הצלב, האבן בצורת מזבח, ופסלו של סנט ג'ורג' מקשרים את בית הקברות לדת הנוצרית ומרמזים על הקשר בין הנופלים לבין ההקרבה הנוצרית על תקוות תחיית המתים הגלומה בה.
בירושלים מספר אתרים נוספים המנציחים את חללי האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה.
האחת היא האנדרטה לדיוויזיה השישים שהוקמה באזור רוממה (במקום הקרוי ככר אלנבי, מאחורי התחנה המרכזית של "אגד"), אתר שהוצע על ידי פטריק גדס בקרבת המקום בו פגשו נציגי העיר ב-1917 שני סמלים בריטים מהדיוויזיה השישים והודיעו להם על כניעת ירושלים. האנדרטה הוקמה ביזמתה של הדיוויזיה השישים, כנראה כבר בשנת 1920 או 1921. בכתובת על אתר ההנצחה כתוב:
Near this spot the Holy City was surrendered to the Sixtieth London Division, 9 Dec. 1917 (ליד מקום זה נכנעה עיר הקודש לדיוויזיה השישים, 9 בדצמבר1917).
יוזמה אחרת נועדה להנציח את הדיוויזיה החמישים ושתים הסקוטית. לשם כך נבנתה הכנסייה הסקוטית, כנסיית סנט אנדרוז ליד מתחם הרכבת.
בית הקברות ההודי בתלפיות השוכן בלב שכונת תלפיות שימש את השלטון הבריטי לקבורת חיילים הודים ומוסלמים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה בסביבות ירושלים, ובו קברי 79 חללי מלחמה הודים ועוד 290 חיילים טורקיים, שהיו שבויי מלחמה שמתו בשבי הבריטי[5]. עוד 273 חללי מלחמה בעלי נתינות בריטית נקברו בבית הקברות המוסלמי "באב סתנא מרים", 4 חללי מלחמה ועוד 36 חללים אחרים, בסך הכל 40 חללים, נקברו בבית העלמין הפרוטסטנטי של העיר בהר ציון, וחלל אחד בבית הקברות הלטיני.
שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל והבישוף האנגליקני רנה מק אינס בבית הקברות הצבאי ב-1921
Yfaat Weiss,"Resting in Peace in No Man's Land: Human Dignity and Political Sovereignty at the British Commonwealth's Jerusalem War Cemetery, Mount Scopus", Jerusalem Quarterly, Issue 72 (Winter 2017), pp. 67-85
שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל והבישוף האנגליקני רנה מק אינס בבית הקברות הצבאי ב-1921
שער הכניסה
הכתובת בעברית בשער הכניסה
מילותיו האחרונות: לא עוד מלחמה עבורי
מצבות של חיילים יהודיים
בית הקברות ביחס לעיר
מצבה של חייל בשם ויליאם שייקספיר
אתר האינטרנט הרשמי של בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים
