ג'דדיה סמית
סייר, צייד פרוות והרפתקן אמריקני מתחילת המאה ה-19 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'דֶדיה סטרונג סמית (באנגלית: Jedediah Strong Smith; 6 בינואר 1799 – 27 במאי 1831) היה פקיד, איש ספר, צייד, צייד פרוות, קרטוגרף ומגלה ארצות של הרי הרוקי, החוף המערבי של ארצות הברית ודרום-מערב ארצות הברית בתחילת המאה ה-19. רק 75 שנים אחרי מותו, שבהן היה אלמוני, התגלה סמית מחדש כאמריקני שמסעותיו הובילו לשימוש במעבר הדרומי, מעבר הרים ברוחב 30 קילומטרים שהיה נקודת המעבר העיקרית בחציית קו פרשת המים של אמריקה עבור מתיישבים בדרכם מערבה דרך שביל אורגון.
ג'דדיה סמית, פורטרט שצויר בתקופתו, ככל הנראה בידי חבר מזיכרון לאחר מותו של סמית ב-1831 | |
לידה |
6 בינואר 1799[1] ג'ריקו, כיום חלק מביינברידג', במחוז טיוגה במדינת ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
נרצח |
27 במאי 1831 (בגיל 32) צפון הטריטוריה של מקסיקו, דרומית לעיירה יוליסס של ימינו במחוז גרנט בקנזס, ארצות הברית |
לאום | אמריקאי |
תקופת הפעילות | ? – 27 במאי 1831 |
אזורים שחקר | הרי הרוקי, החוף המערבי של ארצות הברית, דרום-מערב ארצות הברית, הראשון שחצה את מדבר האגן הגדול ממערב למזרח. |
סמית נולד ב-1799 למשפחה ממעמד הביניים. בגיל 23, הוא עקר לסנט לואיס והצטרף לחברת סחר הפרוות של ויליאם אשלי (William H. Ashley; 1778–1838) ואנדרו הנרי (Andrew Henry; 1832–1775). סמית הוביל את משלחת המחקר הראשונה המתועדת מאזור הספר של ימת המלח הגדולה לנהר קולורדו. משם הייתה החבורה של סמית לאמריקנים הלבנים הראשונים שחצו את מדבר מוהאבי לתוך קליפורניה. בדרכם חזרה היו סמית ובני לווייתו לאזרחים הראשונים של ארצות הברית שחקרו וחצו ממערב למזרח את הרי סיירה נבדה ומדבר האגן הגדול. סמית ובני לווייתו היו האמריקנים הלבנים הראשונים שסיירו לאורך החוף של קליפורניה (ביבשה) והגיעו עד אדמת אורגון. במהלך מסעות אלו הוא שרד שלושה מעשי טבח שביצעו אינדיאנים ותקיפת דוב. מחקריו והתיעוד שכתב על מסעותיו שימשו אחר-כך כמידע חשוב בתהליך ההתפשטות האמריקנית מערבה.
במרץ 1831, בעודו בסנט לואיס, ביקש סמית מג'ון איטון (John H. Eaton; 1856–1790), שר המלחמה של ארצות הברית, מימון פדרלי למסע מחקר של המערב, אך נדחה. סמית הודיע לאיטון שהוא משלים מפה של המערב על בסיס מסעותיו. במאי של אותה שנה יצאו סמית ושותפיו למסע מסחר מתוכנן לסנטה פה. ב-27 במאי 1831, בזמן שהשיירה שהתה בדרום-מערב קנזס של ימינו, יצא סמית לבדו לחפש מים, ולא שב. כמה שבועות אחר-כך התברר כי נרצח בהיתקלות עם אינדיאנים משבט הקומאנצ'י. גופתו לא אותרה מעולם.
אחרי מותו נשכחו כמעט לגמרי זכרו והישגיו של סמית. בתחילת המאה ה-20 עשו חוקרים והיסטוריונים מאמצים להכיר בהישגיו ולחקור אותם. ב-1918 התפרסם ספרו של הריסון קליפורד דייל (Harrison Clifford Dale) שתיאר את מסעותיהם של אשלי וסמית למערב. ב-1935 נכללה ביוגרפיה קצרה של סמית במילון הביוגרפיות. הביוגרפיה המקיפה הראשונה על סמית הודפסה ב-1936. ביוגרפיה פופולרית שכתב דייל מורגן (Dale Morgan) התפרסמה ב-1953 וקיבעה את סמית כגיבור לאומי.