גיוס בני ישיבות
סוגייה העומדת במרכזו של ויכוח ציבורי בחברה הישראלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סוגיית הגיוס לצה"ל של תלמידי ישיבות חרדים עומדת במרכזו של ויכוח בחברה הישראלית מאז הקמת המדינה ועד ימינו. במהלך השנים נדחה גיוסם של בני ישיבות, בהסכמים שונים, חלקם עד לגיל שבו נפטרו מגיוס, וחלק מהאחרים עד לגיל שבו ניתן לשרת פחות זמן או שירות המאפשר מתן הטבות לחיילים בעלי משפחות. בפועל רוב מוחלט של תלמידי הישיבות אינם משרתים בצה"ל. בשנת 1998 קבע בג"ץ כי הפטור הגורף משירות, שנתן שר הביטחון לכלל תלמידי הישיבות, אינו חוקתי בשל הפגיעה הלא-מידתית בשוויון, ופסל אותו. מאז פסל בג"ץ את כל ההסדרים שהושגו בסוגיה זו, והחל מ-1 ביולי 2023 אין תוקף חוקי לשחרורם של בני הישיבות משירות בצה"ל.
במרוצת השנים שיעור בני הישיבות הכלולים בהסדר "תורתו אומנותו" עלה משמעותית. בשנת 1974 2.4% משנתון הגיוס היו תחת ההסדר, מספר זה הגיע ל-9.2% בשנת 1999[1], ל-16% בשנת 2010[2] ול-17.6% בשנת 2021[3]. באמצע 2005 נכללו בהסדר 41,450 איש, כ־0.6% מהתושבים. בשנת 2017 11,800 צעירים חדשים הצטרפו להסדר דחיית השירות[4]. הגידול המשמעותי ביותר במספר בני הישיבות הכלולים בהסדר היה עם כינונה של ממשלת בגין הראשונה, כאשר שר הביטחון, עזר ויצמן, ביטל את ההגבלה על מספר דוחי הגיוס, שעמד עד אז על 800 תלמידי ישיבות חדשים בכל שנה ואף הרחיב את הגדרת הזכאות לדחיית שירות.
על מנת להיכלל בהסדר הנוכחי יש להיות גבר בגילאים 18–54 הכשיר לשירות צבאי ותלמיד בישיבה גבוהה מגיל 16, או לסיים לימודים בישיבה תיכונית. על פי החוק הקיים על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.[5]. צה"ל מאשר את המעמד לאחר חתימת ראש הישיבה ומזכיר ועד הישיבות ויש לחדשו מדי שנה. בגיל 26 ניתן פטור מלא משירות ביטחון.
במרץ 2024 התגבש מתווה לחקיקת חוק הגיוס, שבין השאר נועד להסדיר את הפטור של תורתו אומנותו תוך צמצום השימוש בו, וחובת גיוס לצבא או לארגוני התנדבות חלופיים למי שאינו עונה על הגדרות הפטור.