דוד ובת שבע
סיפור בתנ"ך / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעשה דוד ובת שבע הוא סיפור תנ"כי, המופיע בספר שמואל ב', פרק י"א ופרק י"ב. בסיפור מתואר כיצד דוד המלך רואה מגג ארמונו אישה יפת מראה מתרחצת, ולאחר שמתברר לו שמדובר בבת שבע, אשתו של אוריה החתי, הוא מזמן אותה אליו, בא עליה והיא הרה לו, כל זאת בשעה שבעלה נמצא הרחק, במלחמה מול בני עמון. כדי להסתיר את מעשהו מצווה דוד להחזיר את אוריה משדה הקרב כדי שיבוא על אשתו, אך אוריה מסרב לחזור לביתו, ודוד גורם דוד למותו במלחמה ונושא את בת שבע לאישה. אחד משיאי המעשה הוא תוכחתו הקשה של נתן הנביא אל דוד, הידועה כמשל כבשת הרש. לאחר שדוד מתוודה שחטא, הוא נענש בכך שהבן שנולד מהריונה של בת שבע מת, שבנו אמנון נרצח לאחר שאנס את בתו תמר, שבנו אבשלום מרד בו ונהרג, ושבנו אדוניה מת לאחר ניסיון הפיכה כנגד שלמה, הבן שירש את מלכותו.
התיאור המקראי של החטא מעצים מאוד את חומרת המעשה, ומשך את תשומת לבם של פרשנים רבים במשך הדורות. חז"ל הציעו פירושים שונים, בהם גם פירוש המנקה את דוד מעבירה ממש, הן מאיסור הניאוף והן מאיסור שפיכת הדמים, ומציג את המעשה כחטא מוסרי. פירוש זה התקבל על ידי חלק מהפרשנים בימי הביניים ובעת החדשה, אך אחרים חלקו עליו. הדיון ההלכתי בסיפור מהווה דוגמה לדיון במשמעות הפשט, דיון שהתעורר מחדש בתחילת המאה ה-21, והיה חלק מוויכוח בשם "תנ"ך בגובה העיניים",[1] ובו היה מעשה דוד ובת שבע סוגיה מרכזית.