Loading AI tools
שופטת ישראלית, כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורית בֶּינִיש (נולדה ב-28 בפברואר 1942) היא משפטנית ישראלית. הייתה פרקליטת המדינה בשנים 1989–1995, שופטת בבית המשפט העליון משנת 1995, ונשיאת בית המשפט העליון החל מ-17 בספטמבר 2006 ועד לפרישתה משיפוט ב-28 בפברואר 2012. החל ממאי 2013, מכהנת כנגידת האוניברסיטה הפתוחה.
לידה |
28 בפברואר 1942 (בת 82) תל אביב, פלשתינה (א"י) | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||||
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ביניש היא האישה הראשונה בישראל שכיהנה כפרקליטת המדינה, ולאחר מכן האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון.
דורית ביניש נולדה ב-28 בפברואר 1942 בתל אביב, בת הזקונים של חוה ואהרן וֶרבָּה, שעלו מהעיר קובל שבפולין ב-1933, ולה אחות מבוגרת ממנה בכ-12 שנה.
אביה, אהרן ורבה (נפטר ב-1981), היה בכיר בלשכת המס המרכזית של ההסתדרות ועסקן במפא"י.
אמהּ, חוה ורבה לבית סֶיר (1909–1969), הייתה גננת, סופרת ילדים ועורכת, ממעצבי דמותו של החינוך לגיל הרך בישראל.
ביניש גדלה בתל אביב בילדותה למדה בבית הספר "בית חינוך" על-שם טשרניחובסקי, וסיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון חדש. את שירותה הצבאי עשתה במחלקת ארגון באגף כוח אדם במטכ"ל והשתחררה בדרגת סגן ב-1962.
למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבלה תואר ראשון ב-1967 ותואר שני בהצטיינות ב-1971.[1] יחד איתה למד בעלה, יחזקאל ביניש, שהוא עורך דין עצמאי. לזוג שתי בנות, דניאלה ומיכל.[2]
אחותה, פנינה הררי (1930–2020), הייתה אלמנתו של מייק הררי, איש "ההגנה", הפלמ"ח, השב"כ והמוסד (בנה דור היה בעלה של ללי שמר, בתה של הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר).
את התמחותה ביצעה במחלקת החקיקה של משרד המשפטים ובלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. עד 1969 כיהנה כעוזרת לפרקליט מחוז ירושלים.
ב-1970 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה. בתפקידה הראשון שם, כסגן פרקליט המדינה,[3] ייצגה ביניש את המדינה בעיקר בתיקים פליליים. ב-1976 מונתה לתפקיד מנהלת מחלקת הבג"ץ בפרקליטות המדינה. כחלק מתפקידה זה עסקה בסוגיית ההתנחלויות והגירושים שאירעו בסוף שנות ה-70.
בשנת 1982 נתמנתה למשנה לפרקליט המדינה ומיד מונתה כראש צוות אוספי החומר ליד ועדת כהן לחקירת אירועי טבח סברה ושתילה והייתה כפופה במשך חצי שנה (אוקטובר 1982 - פברואר 1983) ישירות לוועדה. ביניש הייתה התובעת במשפטי המחתרת היהודית ומילאה תפקיד מרכזי בהעמדתם לדין.[4] במהלך המשפט ספגה איומים על חייה.[5] כן עמדה בראש צוות מיוחד שהכין את כתב האישום נגד מרדכי ואנונו.[6]
לביניש היה תפקיד מרכזי בחקירת פרשת קו 300, כשעמדה לצד היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, בדרישה לחקור עד תום את אנשי השב"כ המעורבים בפרשה, לאחר שנתגלה לפרקליטות שהם הרגו מחבלים כפותים, שיקרו בחקירתם בנוגע לכך ושיבשו ראיות. זמיר וביניש התעמתו גם עם הממשלה, שהתנגדה להעמדת אנשי השב"כ לדין.
בנוסף, ייצגה את המדינה בכל הקשור לפסילת מפלגתו של מאיר כהנא, וייצגה את המדינה בענייני האינתיפאדה שאך פרצה.
בראשית שנת 1989 מונתה לתפקיד פרקליטת המדינה, על ידי שר המשפטים דן מרידור, והייתה לאשה הראשונה בתפקיד זה. בין האירועים המרכזיים שליוו את תקופת כהונתה כפרקליטת המדינה, ניתן למנות את העמדתו לדין של אריה דרעי באשמת קבלת שוחד. לאחר הגשת כתב האישום גרסה ביניש שעל דרעי להתפטר מכהונתו בממשלה, עמדה שנתקבלה על ידי חמשת שופטי בג"ץ שדנו בנושא ובניגוד לעמדתו של ראש הממשלה יצחק רבין שרצה בהשארותו בממשלה כל עוד לא הורשע.
בשתי פרשות ציבוריות נחקקה דמותה הציבורית של ביניש כמי שאינה מתפשרת על עמדותיה אף כנגד הממונים עליה, ואף הבכירים ביותר. בעת גירוש פעילי החמאס ללבנון התנגדה ביניש נחרצות למהלך וסירבה לייצג את המדינה בסוגיה בפני בית המשפט הגבוה לצדק ולאחר משבר מניות הבנקים בשנת 1983 דרשה להעמיד את ראשי הבנקים לדין על ויסות מניותיהם. בשתי פרשות אלו יצאה ישירות כנגד עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. כפרקליטת המדינה בתקופת האינתיפאדה נקלעה לא אחת לעימותים עם שר הביטחון יצחק רבין על הוראות פתיחה באש, טיפול בחיילים חריגים, ירי ברעולי פנים ומאסר של פלסטינים ללא משפט.
במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה אשרה, כמקובל בהפעלת סוכן, לסגור לאבישי רביב תיקים פליליים שנפתחו נגדו. בשנת 1999 התפרסם פרוטוקול, שכונה מסמך רביב, של אחת הישיבות עם השב"כ בו נכתב: "הוא [אבישי רביב] היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית ביניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס". בעקבות פרסום הפרוטוקול נשמעו קולות בימין שעל ביניש להשעות עצמה מכס השיפוט, וחבר הכנסת אמנון רובינשטיין כינס את ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת לדון בנושא. בפרקליטות נטען שדבריה של ביניש לא הוצגו נכונה בפרוטוקול. לאחר שנבחרה לבית המשפט העליון, המחליפה שלה בתפקיד פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, הואשמה על ידי חבר הכנסת מיכאל איתן כי חיפתה על מעורבותה של ביניש בהפעלה לא ראויה של אבישי רביב, בשל ידידותן.[7][8]
במסגרת "פרשת החשבוניות הפיקטיביות בליכוד" מ-1988, הגישה הפרקליטות בראשות ביניש ב-1991 כתבי אישום נגד בכירים בליכוד.
בשנת 1993, בזמן כהונתה כפרקליטת המדינה, נשקל מינויה של ביניש כשופטת בבית המשפט העליון, בוועדה לבחירת שופטים בראשותו של שר המשפטים, דוד ליבאי. נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר התנגד למינוי, ומועמדותה נדחתה בהצבעה על חודו של קול, ברוב של חמישה (שלושת השופטים בראשות שמגר, ושני נציגי לשכת עורכי הדין) נגד ארבעה (הפוליטיקאים).
לקראת סוף שנת 1995 הועלתה בשנית מועמדותה של ביניש בפני הוועדה. כעת עמד בראש בית המשפט העליון אהרן ברק שהחליף את שמגר והוא פעל לקידום מינויה. הוועדה הצביעה פה אחד בעד מינויה כשופטת בבית המשפט העליון, וב-25 בדצמבר 1995 היא נכנסה לתפקידה.
ביניש כיהנה כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת השבע עשרה. בבחירות אלה לא קיבלה ועדת הבחירות החלטה בדבר פסילת רשימות לכנסת, ולכן עיקר פעילותה התמקדה בתעמולת הבחירות.
עם פרישתו של השופט מישאל חשין, ב-16 בפברואר 2006, התפנה כיסאו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון. בגלל הוותק שלה, ביניש אמורה הייתה לקבל את התפקיד, אולם הוועדה לבחירת שופטים לא כונסה במשך חודשים רבים ומשרת המשנה לא אוישה, עד מינויה של ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. בכך היא הייתה הראשונה להחזיק בתפקיד נשיא בית המשפט העליון מבלי לכהן קודם כמשנה לנשיא.
מינויה הצפוי לנשיאת בית המשפט העליון לא עבר בצורה חלקה, שכן חיים רמון שהתמנה לשר המשפטים בתחילת מאי 2006 הודיע שהוא לא מקבל את שיטת הסניוריטי, אף על פי שהוא עצמו רואה את ביניש כמועמדת הראויה לתפקיד. אולם לאחר שרמון נאלץ להתפטר והוחלף על ידי מאיר שטרית, הודיע האחרון שהוא דבק בשיטת הסניוריטי. וכך, למרות התנגדות מסוימת לשיטת הסניוריטי מצד מספר אישים, בהם אמנון רובינשטיין וראובן ריבלין, החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד ב-7 בספטמבר 2006 על אישור מינויה לנשיאות בית המשפט העליון[9] והיא נכנסה לתפקיד ב-17 בספטמבר 2006, עם פרישתו של הנשיא הקודם, אהרן ברק.[10]
לקראת מינויה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון ביקשה ביניש מחיים רמון לסיים את כהונתו של מנהל בתי המשפט השופט בעז אוקון, על פי סיכום שהיה לה לטענתה עם אהרן ברק שאוקון לא ימשיך לכהן כאשר היא תהיה לנשיאה. רמון סירב למלא את בקשתה של ביניש, אולם אוקון הודיע מיוזמתו על התפטרותו.[11]
תקופת הנשיאות שלי לא קלה. אני מאלה שלא מספיק להם שיקבלו את דעתם, אני רוצה שידעו שאני גם צודקת.
דורית ביניש היא האישה הראשונה (וגם ילידת הארץ הראשונה) בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, אותו מילאה במשך 6 שנים, עד הגיעה לגיל הפרישה לשופטים לפי החוק.
בשנה הראשונה לנשיאותה, נקלעה לעימות עם שר המשפטים, דניאל פרידמן, שהחל בשורה של רפורמות במערכת המשפט. ביניש הביעה התנגדות לשינויים המוצעים. בכנס של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה אמרה: "החקיקה המוצעת כיום על ידי שר המשפטים היא שטחית, ללא קיום הליך ציבורי ודיון מקיף ומעמיק, ומתעלמת מהיעדרה של מגילת זכויות שלמה".[12] בכנס של הפורום למשפט ולחברה של מכללת נתניה אמרה על עימות זה: "כל יום אנחנו קוראים כותרות בעיתונים שמציגות מאבק ביני לבין פרידמן. כאילו אנחנו קוראים פרק באיזו טלנובלה".[13]
ב-2007 הקימה ביניש את ועדת השתיים, ועדה מייעצת חשאית ובלתי רשמית הכוללת שופטים בדימוס, שתפקידה לאסוף מידע ולגבש המלצות על מועמדים לבתי המשפט המחוזיים, לקראת דיונים בוועדה לבחירת שופטים. המידע וההמלצות מועברים לנשיאת בית המשפט העליון, וממנה לשופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים. קיומה של הוועדה לא היה גלוי לציבור והתפרסם רק ב-2015, אז התעוררה ביקורת על חוסר השקיפות בפעולתה ועל העברת המידע לשופטים בלבד מקרב חברי הוועדה, והשפעתה על תהליך בחירת השופטים.[14][15][16][17]
אחד משיאי העימות היה בספטמבר 2008 כאשר בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, התנגדה ביניש לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים בטענה כי לוועדה אין סמכויות בזמן ממשלת מעבר. כל חברי הוועדה למעט נציגי בית המשפט העליון התנגדו למהלך זה. בתגובה הזכיר פרידמן כי ביניש עצמה מונתה לבית המשפט העליון בזמן ממשלת מעבר שהתקיימה לאחר רצח יצחק רבין.[18] בסופו של דבר מרבית הרפורמות שתכנן פרידמן במהלך כהונתו לא יצאו אל הפועל לאחר שאהוד אולמרט התפטר והממשלה הוחלפה, מה גם שהוועדה לא בחרה שופטים חדשים עד מינויה של הממשלה ה-32.
בינואר 2010, במהלך דיון בבית המשפט העליון, נפגעה ביניש בפניה לאחר שאדם שנכח באולם השליך לעברה זוג נעליים בשל כעסיו על מערכת המשפט ועל פסיקות בסכסוך בינו לבין אשתו. ביניש, שנחבלה קלות בפניה, טופלה וחזרה לאחר שעה קלה לאולם המשפט, כדי להמשיך בדיון. הקהל הרב שהיה באולם קם על רגליו והריע לה ממושכות, דבר שאינו חיזיון רגיל באולם בית המשפט העליון.[19] זורק הנעל הורשע בגרימת חבלה חמורה, בהיזק בזדון וזילות בית המשפט ונידון לשלוש שנות מאסר; עונשו קוצר בערעור בהסכמת המדינה לשנתיים מאסר.[20]
במאי 2013 מונתה לנגידת האוניברסיטה הפתוחה וראש מועצת האוניברסיטה.[30]
בשנים 2012–2015 לימדה סמינר במסגרת המכון לביטחון ולמשפט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ניו יורק (NYU). היא מלמדת קורס בנושא בית המשפט העליון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2017 עמדה בראש ועדה ציבורית לבחינת חוק הבחירות לשם התאמת הפיקוח על תעמולת הבחירות לעידן האינטרנט.[31]
בנובמבר 2021 הצטרפה לדירקטוריון של המכון למחקרי ביטחון לאומי.[32]
ביוני 2010 הוענק לה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. במאי 2012 הוענקו לדורית ביניש תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר "עמית כבוד" מטעם המרכז הבינתחומי הרצליה.
בחודש נובמבר 2012 הוענקו לדורית ביניש תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד מטעם מכון ויצמן למדע ברחובות ותואר דוקטור לשם כבוד מטעם קמפוס היברו יוניון קולג' בירושלים.
ביניש נושאת בתואר קצינה בלגיון הכבוד הצרפתי, תואר שהוענק לה בדצמבר 2012.[33] במאי 2013 קבלה את עיטור "יקיר ירושלים" "על שנים רבות של קידום ערכי הצדק, על אבטחת אמונו של הציבור במערכת החוק והשיפוט ועל ביצור מעמדה של ירושלים כהיכל המשפט בישראל".[34] ב-13 ביוני 2013 הוענק לה אות "עמית כבוד" מטעם המכללה האקדמית תל אביב-יפו. במאי 2015 הוענק לה תואר כבוד מטעם HIT מכון טכנולוגי חולון.
בשנת 2018 יצא לאור "ספר דורית ביניש" (בעריכת קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרון ברק ושחר ליפשיץ) המאגד מאמרים בתחומי המשפט שביניש השפיעה על עיצובם במהלך הקריירה שלה.[35] כמו כן, באוגוסט 2021 יצא לאור הספר הביוגרפי של מיכל שקד על ביניש, "הראשונה".[36] במרץ 2023 הוענק לדורית ביניש תואר אזרחות כבוד של העיר תל אביב-יפו.
מהרצאותיה:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.