דימוי גוף
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דימוי גוף (על פי האקדמיה ללשון העברית: תדמית גוף[1]) הוא האופן בו האדם תופס וחווה את האסתטיקה ומידת המשיכה של גופו. דימוי גוף כולל את התפיסות (כהערכת גודל הגוף, הערכת האטרקטיביות של הגוף), המחשבות, הרגשות והמשאלות (הקשורות לצורתו וגודלו של הגוף) המתעוררות אצל אדם לגבי גופו. דימוי הגוף יכול להיות חיובי, שלילי או משתנה ביחס לחלקי גוף שונים, או תקופות במעגל החיים[2]. נושא דימוי הגוף נחקר במסגרת תחומי עיסוק שונים, בהם פסיכולוגיה, רפואה, פסיכיאטריה, פילוסופיה, אנתרופולוגיה, תקשורת ופמיניזם.
דימוי הגוף של הפרט עשוי להשתנות לאורך החיים ויכול להיות שונה מהאופן בו אחרים תופסים את גופו של אותו פרט. דימוי גוף עשוי להיות תוצר של חוויותיו של האדם (כיחס של ההורים לאדם וגופו בינקות) ואישיותו וכן של גורמים חברתיים ותרבותיים מגוונים (השפעות הסוציאליזציה כגון השפעת התקשורת ועולם הפרסום). דימוי גוף לעיתים קשור לסטנדרטים של החברה ולאופן בו מוקנית בה חשיבות למאפיינים שונים בגוף האדם (לרוב בהתאם לאופנות משתנות)[3].
לדימוי הגוף יכולות להיות מגוון השפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות על הפרט. אנשים עם דימוי גוף נמוך עשויים לנסות ולשנות מאפיינים של גופם, למשל באמצעות דיאטה ואף ניתוח פלסטי. על פי דוח של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה מ-2007, קיימת סקסואליזציה של נערות ונשים בתרבויות רבות, התורמת לחרדה גוברת של נשים המקושרת לדימוי הגוף שלהן[4]; ממצאים דומים עלו גם לגבי סקסואליזציה של ילדים באמצעי התקשורת, בוועדה של הסנאט האוסטרלי. מחקרים רבים בוחנים את ההשפעות התרבותיות על דימוי גוף תוך התמקדות באידיאליזציה של הרזון בעולם המערבי, בפרט בכל הנוגע לאידיאל היופי הנשי. אידיאליזציה זו קושרת בין הצלחה, נעורים ופופולריות חברתית, לרזון ולעומת זאת בין עצלנות, היעדר כוח רצון ואף חוסר שליטה לשומן[5].