Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1956 היו מערכת הבחירות ה-43 בתולדות ארצות הברית ונערכו ביום שלישי, 6 בנובמבר 1956. הנשיא המכהן האהוד, דווייט אייזנהאואר הרפובליקני, הצליח להיבחר לתקופת כהונה נוספת, כשהוא גובר על יריבו מ-1952, עדלי סטיבנסון, מושל אילינוי לשעבר.
| |||||||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1956 | |||||||||||
6 בנובמבר 1956 | |||||||||||
בסך הכול היו 531 קולות אלקטורלים בחבר האלקטורים היו דרושים 266 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
שיעור ההצבעה | 60.6% | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מועמד | דווייט אייזנהאואר | עדלי סטיבנסון | |||||||||
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית | המפלגה הדמוקרטית | |||||||||
מדינת מוצא | פנסילבניה | אילינוי | |||||||||
סגן | ריצ'רד ניקסון | אסטס קאפובר | |||||||||
אלקטורים | 457 | 73 | |||||||||
מדינות | 41 | 7 | |||||||||
מספר הקולות | 35,579,180 | 26,028,028 | |||||||||
אחוזים | 57.4% | 42.0% | |||||||||
הזוכה: דווייט אייזנהאואר |
הנשיא המכהן אייזנהאואר היה פופולרי מאוד, אך היו לו בעיות בריאותיות שהיו חלק חשוב במסע הבחירות נגדו. סטיבנסון נשאר פופולרי בקרב בסיס הדמוקרטים הליברלים, אך נחסר בתמיכה מרכזית מן הציבור. אייזנהאואר סיים את מלחמת קוריאה והכלכלה החלה לשגשג, כך שניצחון סוחף לאייזנהאואר הכריזמטי לא היה מוטל בספק בקרב הפרשנים. כמה שבועות לפני מערכת הבחירות התרחשו משברים בינלאומיים במזרח התיכון ובמזרח אירופה. בסיסו הרפובליקני של אייזנהאואר גדל, והוא זכה לתמיכה בקרב הדרומיים העירוניים והקתוליים הצפוניים. עבור בוחריו נחשב אייזנהאואר לכן, איש משפחה ואדם אהוב.
בניגוד ל-1952, זכה אייזנהאואר גם בקנטקי, לואיזיאנה ובוירג'יניה המערבית, אולם הפסיד במיזורי.
הייתה זאת מערכת הבחירות האחרונה לפני צירוף אלסקה והוואי לארצות הברית. המדינות הללו הצביעו לראשונה בבחירות של 1960. זאת גם הייתה מערכת הבחירות האחרונה בה אחד מהמועמדים הראשיים נולד במאה ה-19, והאחרונה בה שני המועמדים התמודדו גם במערכת הבחירות הקודמת. הייתה זאת גם הפעם האחרונה בה זכה מועמד דמוקרטי אך ורק במדינות סמוכות.
כש-1956 החלה, היו שמועות שאייזנהאואר לא ירוץ לעוד תקופת כהונה בגלל בעיות בריאותיות. ב-1955 חווה אייזנהאואר התקף לב רציני, ובתחילת 1956, עבר ניתוח נגד דלקת המעי העקום. אך הוא החלים במהירות משני המקרים הללו ולאחר שרופאיו אישרו זאת, רץ לכהונה שנייה. בגלל הפופולריות שלו, אייזנהאואר נבחר ללא התנגדות בוועידה הרפובליקנית הלאומית בסן פרנסיסקו.
השאלה היחידה בוועידה הייתה האם ריצ'רד ניקסון ירוץ גם הוא לכהונה נוספת. היו ראיות שאייזנהאואר העדיף מועמד פחות מפלגתי ופחות שנוי במחלוקת, כמו מושל מסצ'וסטס כריסטיאן הרטר, אולם הרטר נולד בצרפת ולא יכול היה לכהן בתפקיד. לפי היסטוריונים, הציע אייזנהאואר לניקסון להיות מזכיר ההגנה של ארצות הברית במקום סגן הנשיא. אך הרולד סטאסן היה הרפובליקני היחיד שהתנגד באופן ציבורי למועמדותו של ניקסון, וניקסון עדיין היה פופולרי בקרב מצביעים רפובליקניים. ניקסון גם עזר לכמה מועמדים רפובליקניים להיבחר לבית הנבחרים והם יצאו להגנתו. באביב 1956, הכריז אייזנהאואר שניקסון יהיה המועמד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית, וסטאסן נאלץ לתמוך בו בוועידה. לא היו מחלוקות בנוגע למצע הבחירות, בניגוד ל-1952 ולאתגר מהפלג השמרני, והאירוע הבולט היחיד היה שציר אחד הצביע למועמד פיקטיבי בשם "ג'ו סמית'" כדי למחות על כך ששני המועמדים נבחרו פה אחד.
עדלי סטיבנסון, המועמד של המפלגה ב-1952, נלחם בקרב צמוד מול הסנאטור הפופוליסטי מטנסי, אסטס קאפובר, על המועמדות. קאפובר זכה בפריימריז בניו המפשייר ללא תחרות (אם כי 15% כתבו את שמו של סטיבנסון). אחרי שקאפובר ניצח את סטיבנסון ניצחון מפתיע במינסוטה, הבין סטיבנסון שהוא בצרות, והסכים לערוך עימות מול קאפובר בפלורידה. העימות שודר בפעם הראשונה בטלוויזיה, והתקיים ב-21 במאי. סטיבנסון זכה ב-52% מהקולות בפלורידה. לקראת הבחירות בקליפורניה, למטה קאפובר נגמר הכסף והוא לא היה יכול להתמודד מול סטיבנסון, שקיבל מימון גבוה. סטיבנסון זכה ב-63% מהקולות בקליפורניה וקאפובר פרש במהירות.
כ-5,000 איש הצביעו לאלביס פרסלי.
כשהוועידה נערכה בשיקגו, מושל ניו יורק אברל הארימן, שנתמך בידי הנשיא לשעבר הארי טרומן, איתגר את סטיבנסון על המועמדות. אך כמות הצירים של סטיבנסון הייתה גדולה מספיק כדי שייבחר בסיבוב הראשון.
מועמד לנשיאות | סיבוב ראשון |
---|---|
עדלי סטיבנסון | 900.5 |
אוורל הארימן | 210 |
לינדון ג'ונסון | 80 |
סטיוארט סימינגטון | 45.5 |
אלברט צ'נדלר | 36.5 |
ג'יימס דייוויס | 33 |
ג'ון באטל | 32.5 |
ג'ורג' טימרמן | 23.5 |
פרנק לאוש | 5.5 |
השיא של הוועידה הדמוקרטית אירע כשסטיבנסון, בניסיון להכניס התלהבות למסע הבחירות, הכריז כי הצירים יבחרו במועמד לתפקיד סגן הנשיא. כך התחיל מאבק בין כמה אנשים על התפקיד. רוב ההתלהבות נבעה מכך שלמועמדים היה רק יום אחד לערוך מסע בחירות. שני המובילים היו הסנאטור קאפובר, ששמר על הצירים שזכה בבחירות המקדימות, והסנאטור הצעיר ג'ון פיצג'רלד קנדי ממסצ'וסטס שהיה אנונימי באותו פרק זמן. אף על פי שסטיבנסון העדיף את קנדי, הוא לא התערב בבחירת המועמד. קנדי הפתיע את המומחים כשהוביל בסיבוב השני, כשחסרים לו רק חמישה עשר צירים כדי לנצח. אך מספר מדינות החליטו לעזוב את המועמדים המקומיים שלהן ולתמוך בקאפובר, וכך הוא ניצח. התבוסה רק חיזקה את קנדי, כשהוא נהיה מפורסם ברמה הלאומית, ובכך שלא זכה במועמדות הוא היה חף מאשמת ההפסד בבחירות.
מועמד לסגנות הנשיאות | סיבוב ראשון | סיבוב שני לפני החילופים | סיבוב שני אחרי החילופים |
---|---|---|---|
אסטס קאפובר | 466.5 | 551.5 | 755.5 |
ג'ון פיצג'רלד קנדי | 294.5 | 618 | 589 |
אל גור האב | 178 | 110.5 | 13.5 |
רוברט ואגנר ג'וניור | 162.5 | 9.5 | 6 |
יוברט האמפרי | 134 | 74.5 | 2 |
לותר הודג'ס | 40 | 0.5 | 0 |
PT מאנר | 33 | 0 | 0 |
יוברט האמפרי | 26 | 0 | 0 |
לירוי קולינס | 29 | 0 | 0 |
קלינטון אנדרסון | 16 | 0 | 0 |
פרנק קלמנט | 14 | 0 | 0 |
פאט בראון | 1 | 0 | 0 |
לינדון ג'ונסון | 1 | 0 | 0 |
סטיוארט סימינגטון | 1 | 0 | 0 |
סטיבנסון עבד קשה כדי לנצח, כשבפעם הראשונה התעמולה בטלוויזיה הייתה במה מרכזית. רוב הפרסומות התרכזו בעקרות בית, מפני שניצחונו של אייזנהאואר ב-1952 התבסס, במידה רבה, על הקול הנשי. כמה פרשנים טענו שהטלוויזיה הייתה גורם מרכזי בהחלטתו של אייזנהאואר בן ה-66 לרוץ לכהונה נוספת לאחר התקף הלב שחווה. הטלוויזיה אפשרה לו להגיע לכל האזרחים ללא נסיעה ברחבי המדינה.
סטיבנסון הציע להעלות את התקציב הממשלתי למען תוכניות רווחה והסכמים עם ברית המועצות, הפחתת תקציב הביטחון וסיום דו-צדדי של ניסויים גרעיניים. הוא גם הציע להפסיק את גיוס החיילים ולעבור לצבא של מתנדבים. אייזנהאואר התנגד לרעיונות האלה, אף על פי שעבד גם הוא על חוק להפסקת ניסויים גרעיניים. אייזנהאואר שמר על האהדה שהשיג במלחמת העולם השנייה, והוביל בכל הסקרים.
אייזנהאואר גם קיבל תמיכה בגלל שני משברי חוץ שקרו כמה שבועות לפני הבחירות. אזרחי הרפובליקה העממית של הונגריה החליטו למרוד בשלטון הסובייטי, מה שהוביל לפלישה סובייטית למדינה ב-26 באוקטובר. כעבור שלושה ימים, ובמצרים, כוחות צבא ישראלים, צרפתים ובריטים פלשו לסיני כדי למוטט את משטרו של גמאל עבד אל נאצר ולכבוש את תעלת סואץ שהולאמה זמן קצר קודם לכן. רוב הלחץ במלחמת סיני הגיע מהאו"ם (ניקסון טען שהמדינה לא יכלה לגנות את הפלישה הסובייטית להונגריה אולם לתמוך בפלישה הישראלית באותה נקודת זמן), והמרד ההונגרי רוסק בתוך כמה ימים. אייזנהאואר גינה את שתי הפעולות אך רק הצליח ללחוץ על כוחות המערב לסגת מסיני.
פעולות אלה חיזקו את התמיכה באייזנהאואר, אולם ממשלות זרות לא ראו זאת ככה. ממשל אייזנהאואר גם תמך בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך ב-1954, שסיים את ההפרדה הגזעית החוקית בבתי ספר ציבוריים. כתוצאה, אייזנהאואר קיבל את תמיכתם של 40% מהמצביעים השחורים. הוא היה הרפובליקני האחרון שקיבל כמות כזאת של תמיכה ממצביעים שחורים. סטיבנסון, לעומת זאת, התנגד למעורבות המשפטית בנושא, בטענה שאין צורך לבצע ניסויים חברתיים. זאת בניגוד לתמיכה הדמוקרטית המסורתית בזכויות האזרח.
אייזנהאואר הוביל בכל הסקרים בהפרשים גדולים. בבחירות זכה אייזנהאואר ב-57% מקולות המצביעים, וב-41 מתוך 48 מדינות. סטיבנסון זכה רק ב-6 מדינות דרומיות ובמדינת הגבול מיזורי, ונהיה המועמד המפסיד הראשון מאז ויליאם ג'נינגס ברייאן ב-1900 שזכה במיזורי. אייזנהאואר ניצח בלואיזיאנה, והיה למועמד הרפובליקני הראשון שזכה בה מאז סיום תקופת השיקום.
המועמד לנשיאות | מפלגה | מדינה | כמות האלקטורים | השותף | מדינת השותף | כמות האלקטורים של השותף |
---|---|---|---|---|---|---|
דווייט אייזנהאואר | רפובליקנית | ניו יורק | 457 | ריצ'רד ניקסון | קליפורניה | 457 |
עדלי סטיבנסון | דמוקרטית | אילינוי | 73 | אסטס קאפובר | טנסי | 73 |
ללא | לא מחויבים | 0 | ללא | 0 | ||
תומאס אנדרוז | זכויות המדינות | וירג'יניה | 0 | תומאס וורדל | קליפורניה | 0 |
אריק האס | העבודה הסוציאליסטית | ניו יורק | 0 | ג'ורג'יה קוזיני | ויסקונסין | 0 |
אנוק הולטוויק | האיסור | אילינוי | 0 | אדווין קופר | קליפורניה | 0 |
פארל דובס | העובדים הסוציאליסטים | ניו יורק | 0 | מיירה וייס | קליפורניה | 0 |
הארי פ. בירד | זכויות המדינות/עצמאי | וירג'יניה | 0 | ויליאם ג'נר | אינדיאנה | 0 |
דרלינגטון הופס | הסוציאליסטית | פנסילבניה | 0 | סמואל פרידמן | ניו יורק | 0 |
הנרי קרייבסקי | האמריקאית השלישית | ניו ג'רזי | 0 | אנה יזו | ניו ג'רזי | 0 |
ג'רלד סמית' | הנוצרים הלאומית | מישיגן | 0 | צ'ארלס רוברטסון | מישיגן | 0 |
וולטר ג'ונס | דמוקרטית | אלבמה | 1[1] | הרמן טלמדג' | ג'ורג'יה | 1 |
מערכת הבחירות הייתה האחרונה בה היו רק 531 אלקטורים, לאחר צירוף אלסקה והוואי לארצות הברית ב-1959.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.