טקטיקת חיל פרשים
טקטיקה צבאית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חיל הפרשים הוא חיל שבו משרתים חיילים הרכובים על גבי סוסים ולעיתים רחוקות יותר על גבי גמלים, פרדות או בהמות משא אחרות. חיילים אלו מכונים פרשים. בעבר היה חיל הפרשים החיל המרכזי שהוציא לפועל את יסוד התנועה. הטקטיקה של חיל הפרשים החלה להתפתח עם היווצרות החיל במאה ה-8 לפנה"ס. הטקטיקה ידעה שינויים שנכפו עליה עם ההתפתחות הטכנולוגית, בעיקר שיפור השריון, המצאת ציוד רכיבה מתקדם דוגמת הארכוף והאוכף והמצאת אבק השרפה ששינו את הטקטיקה מיסודה. הופעתם של מכונת הירייה וחיל השריון סימנו את סוף עידן הפרשים ותפקידי ההבקעה שלהם עברו לידי הטנקים.
בצבאות שונים ותקופות שונות השתנה אחוז הפרשים מכלל הצבא. כך הצבא המונגולי בימי הביניים והצבא הסקיתי בעת העתיקה היו מורכבים בעיקר מפרשים בעוד שהצבא הרומי והצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית היו מורכבים בעיקר מחיל רגלים. להרכב הצבא הייתה השפעה ניכרת על הטקטיקה. בעוד בצבאות שעיקר כוחם היה בחיל רגלים לפרשים נותר תפקיד מסייע בלבד והם נוצלו בעיקר לאבטחת אגפים, רדיפה ומשימות משניות, הרי שבצבאות שבהם הפרשים היו החיל הדומיננטי הם היו מוציאים מהכוח אל הפועל את התוכנית הקרבית. הסיבות להבדל זה נעוצות בגישה השונה לחיל זה והטיפוח שזכה לו מידי הקצינים הבכירים. בצבאות מעורבים כמו צבאות התקופה הפיאודלית, לפרשים היו בדרך כלל תפקידים חשובים, אם כי זה היה תלוי בגורמים נוספים כמו תנאי הקרקע.