יהודים
עם ממוצא שמי, קבוצה אתנית, דתית ולאומית שמקורה בחלק מתושבי ארץ ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יְהוּדִים, להם נהוג להתייחס גם בשם הכולל עַם יִשְׂרָאֵל (או הָעָם הַיְּהוּדִי), הם לאום[3][4] וקבוצה אתנו-דתית[3][5][6] שמקורה על פי המסורת בחלק משבטי ישראל, ובממלכות העבריות ישראל ויהודה, שהיו מתושבי ארץ ישראל שבמזרח התיכון בסוף האלף השני לפנה"ס. האתניות, הלאומיות, התרבות והדת היהודיות קשורות זו לזו באופן הדוק; האמונה והמסורות של עם ישראל היא היהדות. יחד עם זאת, במהלך ההיסטוריה הצטרפו או צורפו לעם ישראל אישים וקבוצות שונות בתהליך המכונה גיור.
שורה עליונה: דוד בן-גוריון · אלברט איינשטיין · בנימין זאב הרצל · גולדה מאיר שורה שנייה: הרמב"ם · זיגמונד פרויד · רבי עקיבא · זאב ז'בוטינסקי שורה שלישית: אנה פרנק · הרב קוק · יצחק נבון · הברון רוטשילד שורה תחתונה: זרובבל בן שאלתיאל ·ברוך שפינוזה · סטיבן ספילברג · נטלי פורטמן | |
אוכלוסייה | |
---|---|
כ-15.7 מיליון[1] (2023) | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
ישראל ישראל (2023) 7,283,000[2] יהדות התפוצות (2023): כ-8.5 מיליון[1]
| |
שפות | |
עברית, עברית ישראלית, עברית מקראית, וכן שפות שמיות נוספות; יידיש, לאדינו, קראימית, וכן שפות יהודיות אחרות; | |
דת | |
יהדות (כולל היהדות הקראית) | |
קבוצות אתניות קשורות | |
שומרונים, אתיופים (אמהרים, תגרים), וכן עמים שמיים נוספים |
האזכור הקדום ביותר לקבוצה בשם "ישראל" בארץ ישראל הוא משלהי המאה ה-13 לפנה"ס. בהמשך התבססו באזור זה שתי ממלכות עבריות מקראיות – ממלכת ישראל וממלכת יהודה – שהתפלגו להן מממלכת ישראל המאוחדת. היהודים נקראים על שם ממלכת יהודה, שנותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס, וחורבנה של ממלכת יהודה בשנת 586 לפנה"ס עם גלות בבל. עם שיבת ציון, החלה תקופת בית שני, ברובה חיו תושבי יהודה תחת שלטון זר, למעט תקופה קצרה של שלטון עצמאי בימי החשמונאים. במקביל שגשגה פזורה יהודית גדולה בכל אגן הים התיכון, ובתקופה הרומית הגיע אחוז היהודים באוכלוסיית העולם לשיא היסטורי. עם זאת במהלך מרידות יהודה ברומא מקרב פרובינקיה יוּדַיְאָה (בלטינית: Provincia Iudaea), יהודים רבים נהרגו, נעקרו, הוגלו, או נמכרו לעבדות, וחבל יהודה כמעט התרוקן כולו מיושביו. לאחר המרידות מרכז כובדו של היישוב היהודי עבר לגליל, ומאוחר יותר לבבל השכנה.
היישוב היהודי בארץ ישראל המשיך להצטמצם תחת השלטון הביזנטי והמוסלמי, עד שהגיע לשיעור נמוך במיוחד בזמן השלטון העות'מאני שמנה כ-8% בלבד מהאוכלוסיה דאז. במקביל, קהילות יהודיות הוסיפו להתבסס בארצות שונות, ולקהילות הוותיקות בארצות האסלאם ובאיטליה נוספו קהילות במרכז ומזרח אירופה ובספרד. בסוף המאה ה-15 גורשו היהודים מספרד, ונדדו בחלקם לאירופה בחלקם לצפון אפריקה ולאורך השנים גם לרחבי האימפריה העות'מאנית. התחזקות היישוב היהודי בארץ ישראל החלה בסוף המאה ה-19, עם זרם העליות המוניות שהובילה התנועה הציונית, שהגדילה משמעותית את אחוז היהודים באוכלוסיית הארץ, עד לכדי כ-37% מהאוכלוסיה ערב קום המדינה. שואת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית ועוזריה באמצע המאה ה-20 הביא להשמדת למעלה משליש מעם ישראל. לאחריה, שארית הפליטה, וכן קהילות נוספות מרחבי העולם, עלו לארץ ישראל.
מדינת ישראל הוקמה בשנת ה'תש"ח, היא 1948, כמדינה היהודית היחידה בעולם. חוק השבות של המדינה – מעניק זכות למתן אזרחות ישראלית לכל יהודי בתפוצות. כ־46% מיהודי העולם מתגוררים בישראל[1], ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה היהודים מהווים רוב (וכן היחידה בעולם שבה היהודים מהווים מעל ל-2% מכלל האוכלוסייה כיום). נכון לשנת 2023 יש ברחבי תבל כ־15.7 מיליון יהודים[1] המהווים כחמישית האחוז מאוכלוסיית העולם.