השאל-החכר
חוק אמריקאי מתקופת מלחמת העולם השנייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השאל-החכר (באנגלית: lend-lease) הוא כינויו של חוק אמריקאי, אשר נחקק בתקופת מלחמת העולם השנייה ואיפשר לנשיא ארצות הברית לספק לבעלות הברית אספקה ומזון כראות עיניו.
החוק, אשר חוקק ב-11 במרץ 1941, תחת הכותרת "כדי לקדם עוד את ביטחונה של ארצות הברית, ולשם מטרות אחרות", הסמיך את נשיא ארצות הברית "למכור, להעביר, להחליף, להחכיר, להשאיל, או להשתמש באופן אחר, לרשות כל ממשלה אחרת (שהנשיא חושב שביטחונה חשוב לביטחונה של ארצות הברית) כל פריט הקשור בהגנה", עד לסך ערך כולל של 1.3 מיליארד דולרים. למעשה, החוק איפשר לארצות הברית לעזור לבעלות בריתה תוך שהיא נשארת נייטרלית להלכה, בהתאם למדיניות הבדלנות על פי דוקטרינת מונרו, שהייתה פופולרית באותה תקופה בקרב הציבור האמריקאי.
בהתחלה הוגבל החוק רק לבריטניה, אך כשברית המועצות הצטרפה למלחמה ונראה היה שהיא נתונה בסכנת התמוטטות, הודיע פרנקלין דלאנו רוזוולט לסטלין כי ארצות הברית מעמידה את הפוטנציאל התעשייתי האדיר שלה לעזרת ברית המועצות. האמנה לסיוע בריטי-אמריקאי לברית המועצות נחתמה ב-13 ביולי 1941 וארצות הברית סיפקה מאז נחתם הסכם "השאל והחכר" (30 באוקטובר 1941) ועד סוף המלחמה 1000 מטוסים, כ-1500 טנקים, 151,053 משאיות מדגם שברולט G506[1] לברית המועצות שתעשייתה נפגעה קשה. כמו כן, הועמד לזכות הסובייטים אשראי בסך של מיליארד דולר ללא ריבית, מטעם ממשלת ארצות הברית.
בין המבצעים הראשונים של המהלך להעברת מטוסים לברית המועצות הייתה מבצע CEDAR.
תוכנית השאל-החכר תרמה רבות לחיזוקן של המדינות שלחמו נגד גרמניה הנאצית והתמשכה גם אחרי שארצות הברית הצטרפה למלחמה באופן רשמי וצבאה נטל בה חלק. השווי הכולל של ציוד שהועבר במסגרת תוכנית השאל החכר הגיע ל-48.9 מיליארד דולר, מתוך זה 493 מיליון דולר למדינות מרכז ודרום אמריקה[2]. החובות נפרסו כשישה עשורים קדימה ורק ב-31 בדצמבר 2006 מזכיר הכלכלה במשרד האוצר הבריטי, אד בולס, העביר את התשלום האחרון בסך 83.3 מיליון דולר (42.5 מיליון לירות שטרלינג)[3].