טוקיו
בירת יפן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בירת יפן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טוקיו (ביפנית: 東京都 – IPA: ⓘⒾ) היא עיר הבירה של יפן ומהווה את המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. טוקיו ממוקמת בחופו המזרחי של האי הונשו שהוא האי הראשי של יפן, על גדות מפרץ טוקיו.
| |||
עם כיוון השעון מלמעלה: שינג'וקו, גשר הקשת בענן בלילה, בניין הפרלמנט של יפן, תחנת שיבויה, עץ השמיים בלילה | |||
מדינה | יפן | ||
---|---|---|---|
חבל | קאנטו | ||
מחוז | טוקיו | ||
ראש העיר | יוריקו קויקה | ||
רשות מחוקקת | Tokyo Metropolitan Assembly | ||
בירת העיר | שינג'וקו | ||
תאריך ייסוד | 6 בספטמבר 1868 | ||
על שם | עיר בירה, מזרח | ||
שטח | 2,187.66 קמ"ר | ||
גובה | 6.2 מטרים | ||
‑ הנקודה הגבוהה | הר קומוטורי | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 14,264,798 (2022) | ||
‑ במטרופולין | 37,468,460 (2023) | ||
‑ צפיפות | 6,000 נפש לקמ"ר (2011) | ||
קואורדינטות | 35°41′N 139°46′E | ||
אזור זמן | UTC +9 | ||
metro.tokyo.jp | |||
בטוקיו חיים למעלה מ-14 מיליון תושבים, ובמטרופולין טוקיו מעל ל-37 מיליון תושבים, מה שהופך אותה למטרופולין המאוכלסת בעולם. למעלה משני מיליון איש המתגוררים מחוץ לעיר נוסעים בקביעות לעבוד בתוכה. התמ"ג של העיר הוא הגבוה ביותר בעולם.
טוקיו עיר מתקדמת ומודרנית. קו הרקיע שלה עמוס בגורדי שחקים המעוצבים בחדשנות, מערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם, מערכת הכבישים שבה יעילה וניתן למצוא בה אזורי קניות ובילוי המשלבים בין המודרניות של עיר מערבית גדולה לבין מאפיינים יפניים מסורתיים, חלקם ייחודיים לאזור טוקיו.
בעברה, נודעה טוקיו בשם "אדו", אשר משמעותו שפך נהר[1], בהתאם למיקומה. שם העיר שונה לטוקיו (טו – מזרח, קיו – בירת) כאשר הפכה אדו לבירת הקיסרות בשנת 1868, בקנה אחד עם מסורת מזרח אסיאתית בה כוללים את המילה "בירה" בשם עיר הבירה.[1] בתקופת מייג'י המוקדמת, העיר נקראה גם "טוקאי" (Tōkei), הגייה אלטרנטיבית לאותן אותיות סיניות המייצגות את המילה "טוקיו".[2] בכמה מסמכים מערביים ששרדו, נהוגה ההגייה "Tokei". עם זאת, ההגייה הזאת ארכאית ואינה בשימוש.[3]
מבחינה רשמית ומנהלית השם "טוקיו" אינו מתייחס לעיר אחת אלא למחוז שלם (ביפנית "טוקיו-טוֹ").[4] עיר עצמאית בשם טוקיו ("טוקיו-שִי") התקיימה רשמית רק עד שנת 1943, ולאחר מכן התמזגה עם המחוז הפרברי שממערב לה ("טוקיו-פוּ") כדי ליצור את מחוז טוקיו הנוכחי, שמעמדו המנהלי זהה לשאר 46 המחוזות ביפן. מחוז זה נקרא בשפות זרות "מטרופולין טוקיו".
השטח במרכז המטרופולין, שהוגדר בעבר כטוקיו העיר, חולק במסגרת הארגון מחודש ל-23 "רבעים מיוחדים" (tokubetsu-ku) שכל אחד מהם הוא במעמד מנהלי של עיר עצמאית. בחלק הפרברי של המחוז ישנם 26 ערים, 5 עיירות ו-8 כפרים. כמו כן כלולים במחוז טוקיו איים מרוחקים באוקיינוס השקט.
מרכז טוקיו מורכב מ-23 ערים במעמד של "רובע מיוחד". כל הרבעים האלה הם ישויות עירוניות עצמאיות, עם ראש עיר נבחר ומועצה נבחרת, אך חלק מהפונקציות המשותפות לרבעים מנוהלות על ידי ממשלת מטרופולין טוקיו. נכון לשנת 2003, התגוררו ברבעים 8.34 מיליון תושבים. צפיפות האוכלוסין הממוצעת: 13,416 נפשות לקמ"ר.
הרבעים המיוחדים הם:
מערבית ל-23 הרבעים של טוקיו מצויים "ערים" ("שִׁי") אשר מעמדן המשפטי זהה למעמד ערים אחרות ביפן. ערים אלה מהוות פרברים של טוקיו, ומקום מגורים לעובדים הרבים היוממים בעיר. קבוצת ערים אלה מכונה "מערב טוקיו".
את חשיבותה הנוכחית של טוקיו ניתן לשייך לפועלם של שני אנשים: השוגון טוקוגאווה איאיאסו, והקיסר מוצוהיטו. בשנת 1603, לאחר איחוד המדינות השונות למדינה אחת, השוגון טוקוגאווה איאיאסו, הפך את העיר, שנקראה אז אדו לעיר הבירה מבחינה מעשית, אם כי מבחינה פורמלית עיר הבירה ("קיו" ביפנית) המשיכה להיות קיוטו, מאחר ששם שכנה המשפחה הקיסרית. השוגון הקים את מבצרו המרשים, מקום מגוריו, מגורי לוחמיו הסמוראים והמרכז המנהלי, במקום שהיום נמצא הארמון הקיסרי (皇居). אז היה זה ממש מעל לנמל, אך כיום הוא במרכז העיר, שכן חלקים גדולים מהעיר נמצאים על מילוי אדמה מלאכותי. כתוצאה מפעולה זו גדלה העיר והפכה לאחת הערים הגדולות בעולם (במאה ה-18 התגוררו בעיר למעלה ממיליון תושבים).
לאחר ההפיכה באמצע המאה ה-19 שהפילה את השוגונים והחזירה את שלטון הקיסר, עבר בשנת 1869 הקיסר מוצוהיטו בן ה-17 מקיוטו לאדו, שינה את שם העיר לטוקיו, והפך אותה לבירה הקיסרית. את ארמונו קבע הקיסר במתחם הגדול (קוטרו כחמשה ק"מ) שבו שכן מבצרו של השוגון. כיום ניתן לבקר בחלק קטן ממתחם זה, המכונה "הגנים המערביים", בעוד שלמתחם הפנימי ניתן להיכנס רק פעמיים בשנה: ב-23 בדצמבר, יום הולדתו של הקיסר מוצוהיטו, וב-2 בינואר, לרגל השנה החדשה. בתמונות המתפרסמות בכלי תקשורת רבים נראים הקיסר ומשפחתו יוצאים למרפסת ומנופפים מספר פעמים לקהל הרב (כ-40,000 איש המתחלפים בכל פעם).
בשנת 1923 נפגעה העיר ברעידת האדמה הגדולה בקאנטו (קאנטו הוא חבל הארץ אשר טוקיו במרכזו). ברעידת אדמה זו נהרגו כ-140,000 בני אדם וכשני מיליון איש איבדו את ביתם, בעיקר בשל שריפות ענק שהשתוללו בכאוס שלאחר הרעידה. כ-20 שנה לאחר מכן, העיר עמדה שוב בפני סכנה גדולה. הפצצות בעלות הברית במהלך 1945 פגעו קשה בעיר.
כחלק ממאמצי השיקום המוצלחים שנערכו ביפן בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, שוקמה העיר. התוצאה היוותה בסיס לטוקיו המודרנית. הוקמו בה מערכות רכבת תחתית ורכבות מצוינות, נבנו גורדי שחקים רבים, ומרכזי מסחר ובילויים קרמו עור וגידים. כיום טוקיו נחשבת למופת של השתקמות מהפצצות, בקנה מידה אחד עם ברלין המשוקמת.
טוקיו ממוקמת בצפון מערב מפרץ טוקיו, לחוף האוקיינוס השקט. גודל העיר כ-90 ק"מ ממזרח למערב וכ-25 ק"מ מצפון לדרום.
מלבד הר פוג'י הגובל בטוקיו, הנחשב לאחד מסמלי יפן ולאחד ההרים המפורסמים בעולם, ישנם מספר הרים נוספים בטוקיו. ההר הגבוה ביותר המצוי בשטח המטרופולין הוא הר קומוטורי שגובהו 2,017 מ'. הרים נוספים בטוקיו הם הר טאקאסו (1,737 מ'), הר אודאקה (1,266 מ'), והר מיטאקה (929 מ'). בחלקה המערבי ביותר של העיר נמצא מחוז נישיטאמה ("גאן" ביפנית), אשר רובו הררי מאוד ואינו מאפשר מגורים.
במפרץ טוקיו נמצא האי המלאכותי אודאיבה. מלבדו, מרבית האיים השייכים לעיר טוקיו פרוסים עד למרחק של 1,300 ק"מ ממרכז העיר. הם מנוהלים על ידי סניפים של הממשל המטרופוליני, ורובם נחשבים למעשה לכפרים ולא לחלק מטוקיו עצמה.
במערב טוקיו מצויים שלושה פארקים לאומיים: פארק לאומי צ'יצ'יבו טאמה, פארק לאומי מייג'י נו מורי טאקו קוואסי ופארק אואנו ("מתנה קיסרית"). דרומית לטוקיו נמצא הפארק הלאומי איי אוגסווארה.
עיריית טוקיו חוקקה תקנה אשר מטרתה לצמצם בפליטת גזי חממה. המושל שינטרו אישיהארה יצר את מערכת איזון הפליטה הראשונה ביפן, בכוונה להוריד את פליטת גזי החממה בשיעור מצטבר של 25% עד 2020, מתחת לרמה של 2000.[5] טוקיו היא דוגמה לאי חום עירוני (מטרופולין חמה בצורה יוצאת דופן מאשר האזור המקיף אותה), והתופעה בולטת במיוחד ברבעי המטרופולין[6] (ולא בערים המרכיבות את טוקיו). על פי ממשלת מטרופולין טוקיו,[7] הטמפרטורה הממוצעת השנתית עלתה בכ-3 מעלות צלזיוס במהלך 100 השנים האחרונות. זהו שינוי בולט כל כך, עד שבחוגים מסוימים מצוטטת טוקיו כ"דוגמה משכנעת לקשר שבין צמיחה עירונית לאקלים"[6]
מטרופולין טוקיו היא בעלת הכלכלה המטרופולינית הגדולה בעולם. על פי מחקרים שנערכו, בשנת 2008 לאזור העירוני של טוקיו (35.2 מיליון תושבים) היה תמ"ג כולל של 1.479 מיליארד דולר (שווי כוח הקנייה), מה שמיקם את טוקיו במקום הראשון ברשימה.[10] על פי נתונים שנאספו בשנת 2009, 51 מהחברות שמדורגות במדד הפורצ'ן גלובל 500 (המדרג את 500 התאגידים הגדולים בעולם על פי הפדיון שלהם), בסיסן בטוקיו. מספר זה הוא כפול ממספר חברות במדד שנמצאות בעיר המדורגת במקום השני מבחינת מספר החברות, פריז (27 חברות).[11]
על פי דירוג רשימת הערים העשירות בעולם שפרסמה חברת ייעוץ ההגירה הנלי אנד פרטנרס בתחילת 2024, טוקיו היא העיר השלישית בדירוג המקומות המועדפים ביותר על עשירי העולם אחרי העיר ניו יורק ואזור מפרץ סן פרנסיסקו. נכון ל-2024 גרים בה מעל 298,000 מיליונרים ומתוכם 14 מוגדרים כמיליארדרים.[12]
טוקיו, כמרכז אזור טוקיו רבתי, הוא השטח הגדול ביפן מבחינת תחבורה קרקעית ואווירית. התחבורה הציבורית בתוך טוקיו נשלטת על ידי רשת ענפה של רכבות ורכבת תחתית, הידועות ביעילותם ובניקיונם.[13] בנוסף, ישנן מספר מפעילות תחבורה ציבורית המספקות שירותי אוטובוסים, מונורייל, וחשמליות, המהוות אמצעי תחבורה יעיל אך שולי יחסית.
לטוקיו שני שדות תעופה מרכזיים. נמל התעופה טוקיו האנדה, שהוא נמל התעופה הגדול ביפן, ומשמש בעיקר לטיסות פנים, ונמל התעופה טוקיו נריטה (ממוקם בנריטה שבצ'יבה), המשמש בעיקר לטיסות בינלאומיות. בנוסף, לטוקיו ארבעה שדות תעופה משניים: שדה התעופה צ'ופו שב-צ'ופו סיטי, המשמש לטיסות מקומיות לאיי איזו; שדה התעופה אושימה, שדה התעופה הצ'יג'וג'ימה ושדה התעופה מייאקג'ימה.
מערכת הרכבות היא אמצעי התחבורה הראשי של טוקיו (ושל יפן). בטוקיו נמצאת גם תחנת שינג'וקו שהיא תחנת הרכבת העמוסה בעולם ותחנת הרכבת טוקיו שמהווה תחנת מעבר ראשית לרוב קווי השינקנסן. קו יאמאנוטה, קו קייהין טוהוקו, קו צ'והו וקו סובו מהווים את קווי הרכבת העיקריים המשרתים את תושבי טוקיו. חברת הרכבות של יפן מפעילה את כל הקווים האלה, דרך חברת הבת שלה, חברת הרכבות של מזרח יפן. בעיר פועלת גם רכבת השינקנסן.
קו יאמאנוטה הוא קו מעגלי, המופעל בידי חברת הרכבות של מזרח יפן, ועובר דרך מרבית התחנות החשובות של מרכז טוקיו, ודרך האזורים השוקקים ביותר שלה: גינזה, שיבויה, אקיהברה ושינג'וקו. על פי נתונים מ-2008, ביום ממוצע נוסעים בקו יאמאנוטה כ-3.232 מיליון נוסעים. סך הכול אורכו הכולל של הקו, על כל 29 תחנותיו, הוא 34.5 קילומטר.
בהיותה מהיעילות, נקיות, מורכבות ומקיפות בעולם, נחשבת מערכת הרכבת התחתית של טוקיו, הטוקיו מטרו, לטובה ביותר בעולם. היא משמשת כציר תחבורה מרכזי בעיר, ויש הטוענים (המספרים שונים ממחקר למחקר ומשתנים באופן תדיר) שהיא מערכת הרכבת התחתית העירונית העמוסה בעולם. על הפעלת הרכבת התחתית מופקדת "לשכת התחבורה של מטרופולין טוקיו" ("טואיי סבוואי"). ראו למשל את קו גינזה.
בנוסף על השלטון המקומי המפעיל רשת אוטובוסים רחבה, פועלות בטוקיו מספר חברות אוטובוסים פרטיות. לאוטובוסים בטוקיו תפקיד משני בלבד והוא השלמת קווי הרכבת התחתית.
המוניות משמשות את תושבי טוקיו בעיקר אחרי חצות הלילה, כאשר קווי הרכבת התחתית אינם פעילים.
טוקיו, בהיותה אחת מהערים המערביות והגדולות באסיה, מהווה בעשורים האחרונים מוקד משיכה רב לאישים שונים בתרבות המערבית. ספרים, מחזות, סרטים וסדרות עוסקים בה.
עיריית טוקיו מנהלת סיומת אינטרנט .tokyo.
מהיותה של טוקיו העיר הגדולה של יפן, ומכיוון שממוקמים בה מרבית אולפני הסרטים והטלוויזיה של יפן, מהווה העיר תפאורה למרבית הסרטים, סדרות וסרטי הטלוויזיה, ואף סדרות וספרי ההנפשה היפנית (הן אנימה והן מאנגה).
טוקיו מהווה את מרכז ההשכלה של יפן, ונמצאות בה אוניברסיטאות, מכללות ובתי ספר מקצועיים רבים. הטובה באוניברסיטאות יפן היא אוניברסיטת טוקיו. אוניברסיטאות חשובות נוספות הן אוניברסיטת קייו, אוניברסיטת היטוטסובאשי ואוניברסיטת ואסדה.
אוניברסיטאות לאומיות
אוניברסיטאות ציבוריות
אוניברסיטאות פרטיות
|
|
|
לטוקיו אצטדיון ספורט אחד מרכזי, הבולט מעל השאר: הטוקיו דום. הוא אצטדיון בייסבול, בו משחקים היומיורי ג'איינטס. צורתו הייחודית זיכתה אותו בכינוי "הביצה הגדולה של טוקיו" והוא אחד המבנים הידועים בעיר.
בטוקיו שתי קבוצות בייסבול מקצועיות:
איגוד הסומו היפני ממוקם בטוקיו, ומדי שנה, בינואר, במאי ובספטמבר נערכות תחרויות סומו.
בשנת 1964 נערכו משחקי הקיץ האולימפיים בעיר.
מדי שנה נערך בעיר מרתון טוקיו, אחד מששת המרתונים הנכללים בסבב המרתונים המרכזיים העולמי.
בקיץ 2021 אירחה העיר טוקיו את האולימפיאדה שוב.
לטוקיו 11 ערים תאומות:
יתר על כן, לרבים מהרבעים והערים בתוך טוקיו יש ערים תאומות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.