יציאת מצרים
סיפור מקראי אודות שחרורם של בני ישראל ממצרים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יְצִיאַת מִצְרַיִם היא סיפור מקראי. על פי הסיפור, המופיע בחלקו או במלואו בקאנון הדתות האברהמיות, ביציאת מצרים שוחררו בני ישראל מעבדות לפרעה בהנהגת משה שנשלח על ידי אלוהים. הסיפור מתואר בפירוט בספר שמות שבתורה, וזכרו ולקחו מועלים פעמים רבות בתנ"ך ובמסורת היהודית.
לפי הסיפור, זעקו בני ישראל לאל שיושיעם מהשעבוד ארוך השנים במצרים, והוא שלח אליהם את משה נביאו ובידו אותות ומופתים, כדי לדרוש מפרעה שישלחם לעבדו במדבר. פרעה סירב שוב ושוב, לעיתים מרצונו החופשי ולעיתים מפני שהאל הקשיח את לבו, ובתגובה הנחית האל עשר מכות על המצרים. רק לאחר מכת בכורות גרם האל לפרעה להיכנע ולהתיר לבני ישראל לצאת לשלושה ימים למדבר, בתנאי שלאחר מכן ישובו לעבודה. כעבור שלושה ימים, כשראה שעם ישראל אינו מתכוון לשוב, יצא למרדף בראש צבאו, שהסתיים בנס קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל חצו את הים בבטחה והמצרים טבעו בו. חג הפסח ביהדות נחגג לזכר יציאת מצרים.
סיפור יציאת מצרים הוא מאבני היסוד במסורת היהודית, ולכן ישנה מצווה לספר את יציאת מצרים ולהעביר את הסיפור מדור לדור ומאב לבן כחלק מהמסורת, ובפרט במהלך סדר הפסח. ההיזכרות בסיפור גאולת עם ישראל ובצאתו מעבדות לחירות היא גם מצוות עשה יומיומית: בתורה כתוב, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ולפי פרשנות חז"ל, פסוק זה הוא מקור למצוות אזכור יציאת מצרים מדי יום בבוקר ובערב. הסיפור המקראי, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו, הוא יסוד חשוב גם בנצרות ובאסלאם והפך דרכן למופת ולמקור השראה לשוחרי חירות לאורך ההיסטוריה.
החל מהמאה ה-19 ארכאולוגים וחוקרי מקרא בודקים את אמיתותו ההיסטורית של הסיפור. נכון להיום אין ראיות ארכאולוגיות או חוץ-מקראיות משמעותיות ליציאת בני ישראל ממצרים, בדומה למתואר בתנ"ך, ולמסעם במדבר[1][2]. רק מיעוט קטן מקרב החוקרים, לרוב בעלי רקע דתי, מקבל את הסיפור התנ"כי כאמת היסטורית ומיעוט אחר שולל לחלוטין כל קשר בין הסיפור ובין מציאות היסטורית כלשהי. הזרם המרכזי של החוקרים אינו מקבל את הסיפור כאמת היסטורית, אך אינו שולל את האפשרות שחלקים מסוימים מהסיפור נבנו סביב גרעין מצומצם של אירועים היסטוריים אמיתיים, דוגמת נדידה של קבוצות אוכלוסייה מסוימות, כנעניות או אחרות, בין מצרים לכנען, בהיקף קטן בהרבה מהמתואר במקרא.