כביש אגרה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כביש אגרה הוא כביש שהשימוש בו כרוך בתשלום. האגרה הנגבית מכלי הרכב העושים שימוש בכביש, משמשת, לבדה או ביחד עם אמצעי מימון אחרים, לתחזוקתו של הכביש ולפיתוחו, או לשם השבת ההשקעה שהשקיע מפעיל הכביש בהקמתו, במסגרת שיטת בנה-הפעל-העבר. בדומה לכבישי אגרה קיימים גם גשרים ומנהרות שהשימוש בהם כרוך באגרה, וכן אזורים, כמו מרכזי ערים, שהכניסה אליהם בכלי רכב מחייבת תשלום אגרה (לדוגמה בלונדון, סטוקהולם, בולוניה ובברגן). כביש אגרה הוא אחת השיטות למימון הקמתו ו/או הפעלתו של קטע כביש, בדרך כלל בעל איכויות של כביש מהיר, והרעיון העומד בבסיסה, הוא שנטל מימונו של הכביש מוטל באופן ישיר על אלה שעושים בו שימוש בפועל. שיטה אחרת למימון הקמתם ותחזוקתם של כבישים היא האגרה התקופתית הנוהגת במדינות מסוימות באירופה, לדוגמה באוסטריה, שווייץ ובצ'כיה, והמכונה וינייט (מצרפתית Vignette). אגרה זו נגבית מכל כלי הרכב הרשומים במדינה, או מחלקם, בין כחלק מאגרת הרישוי ובין כאגרה נפרדת, וכן מכלי רכב זרים הנכנסים אליה לראשונה דרך כביש מהיר או עושים בו שימוש. במדינות אחרות ממומנת הקמת כבישים מהירים ותחזוקם מהתקציב הכללי, בדומה לכל פעולה ממשלתית אחרת.
בישראל מופעלים מספר כבישי אגרה: כביש 6[1], מנהרות הכרמל והנתיב המהיר בכביש 1.