כוננות רותם

כוננות רותם הוא הכינוי שניתן לאירועים בשנת 1960 במסגרתם בוצעה העלאת כוננות של צה"ל, תוך תגבור כוחותיו בקרבת הגבול עם מצרים, בתגובה למהלך צבאי מצרי שבו הפתיעה מצרים את ישראל כאשר העבירה לסיני בראשית 1960 דיוויזיית שריון ושלוש חטיבות חי"ר במטרה להפעיל לחץ על גבולה הדרומי של ישראל שעה שהתחוללו תקריות רבות בגבול הסורי.

הדבר אירע אחרי פעולת התגמול שביצע צה"ל בתאופיק. בישראל הצטבר מידע לפיו מפקד צבא מצרים, פילדמרשל עאמר, לוחץ על נשיא קע"ם, גמאל עבד אל נאצר, לבצע פעולה כלשהי במטרה לרופף את הלחץ הצבאי שמפעילה ישראל על סוריה, בעלת-בריתה של מצרים ושותפתה לרפובליקה הערבית המאוחדת.

לפי דעה אחרת, ב-15 בפברואר 1960 העבירה ברית המועצות מידע כוזב לקע"ם, לפיו ישראל מרכזת כוחות גדולים בגליל כדי לפתוח בפעולה מקיפה נגד סוריה ב-22 בפברואר. נשיא מצרים החליט על מהלך צבאי בעל משמעות מדינית, שיחזק את מעמדה של מצרים כמדינה החזקה בעולם הערבי, וידגיש את חיוניותו של האיחוד הסורי-מצרי. בצבא קע"ם הוכרזה כוננות עליונה, וב-18 בפברואר החלו כוחות מצריים גדולים לחצות את תעלת סואץ ולהתרכז בסיני.^[1][2]

למרות קיומן של ידיעות אלה, הופתעה ישראל מהמהלך המצרי. דיוויזיית השריון הרביעית של צבא מצרים יצאה מאזור הקסטאפ (ממזרח לקהיר) וחצתה את תעלת סואץ מבלי שהמודיעין הישראלי הבחין בכך. המצרים העבירו לסיני גם שלוש חטיבות חי"ר - השנייה, החמישית והשביעית (ששייכות לדיוויזיית החי"ר השנייה).

תחילת תזוזתם של הכוחות המצריים הייתה ב-18 בפברואר. רק כעבור ארבעה ימים למדה על כך ישראל משירותי מודיעין זרים. באותה עת כבר הגיע הכוח הקדמי של אוגדת השריון המצרית לאזור ג'בל ליבני. בצה"ל הוכרזה כוננות גבוהה. ראש אג"ם, יצחק רבין, פנה למפקד חיל האוויר, עזר ויצמן: "נתפסנו עם המכנסיים למטה. ל-24 השעות הקרובות, הכל תלוי בחיל האוויר".^[3] ב-24 בפברואר נערך גיוס מילואים חלקי. חטיבות השריון 7 ו-37 הועברו מהצפון דרומה, וכך גם חטיבת גולני הרגלית. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, הורה במפורש לצה"ל שלא להגביר את המתיחות. נשיא מצרים נמנע אף הוא מיצירת עימות גלוי. במשך כשבועיים שהו הכוחות המצריים המתוגברים בסיני, וב-1 במרץ יצאו רובם מסיני ועברו את התעלה מערבה.

התקרית עוררה ויכוחים פנימיים וביקורת פנימית חריפה ביחס ליעילותה ולתפקודה של ההתרעה המודיעינית. היה ברור כי היה על המודיעין לדעת על המהלך המצרי זמן רב בטרם נרשמה תזוזת כוחות בצד המצרי. הרמטכ"ל, חיים לסקוב, דרש להדיח את ראש אמ"ן, חיים הרצוג. באמ"ן טענו כי האחריות להשגת מידע זה הייתה מוטלת על "המוסד". הנושא הסתיים ברפורמה משמעותית בנוהלי ההתרעה שהיו נהוגים במודיעין (בין היתר, החלו להפעיל את סיירת מטכ"ל לצורך זה)^[4][5] ובהגברת התיאום בין הגופים השונים בקהילת המודיעין הישראלית.

לקריאה נוספת

• יגאל שפי, התרעה במבחן: פרשת רותם ותפישת הביטחון של ישראל 1957–1960 הוצאת מערכות, משרד הביטחון, 2008
• פסח מלובני, סיורי סורים בסיני, מבט מל"מ 63, מאי 2012, עמ' 24–31

קישורים חיצוניים

• אמיר אורן, רבין על הרצוג: מעולם לא היה המצב במודיעין כה חמור, באתר הארץ, 18 ביולי 2008
• אורי דרומי, קומדיה של טעויות, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2008
• יגאל שפי, "הולך שפי בעקבות רותם - מבצע רותם, 1960", בספר: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים): מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 58–61.
• אפרים לפיד, מבצע "רותם" והמלחמה שכמעט הייתה, "ישראל דיפנס", ‏ 6 בפברואר 2014.
• ד"ר אורי בר-יוסף, ‏פרשת רותם, מערכות 347, 1996

הערות שוליים

1. עמותת חיל חימוש, התעצמות צה"ל והמעבר למש"א 1967-1957
2. המלחמה שלא פרצה, באתר חיל האוויר הישראלי
3. יצחק רבין, פנקס שירות, ספרית מעריב, 1979, עמ' 107
4. nrg מעריב, חבורת חיילים צעירים שהפכה ליחידת עילית, באתר nrg‏, 7 ביוני 2008
5. עפר דרורי, מבצע חלוץ ומבצע שרקרק, באתר הגבורה