כפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים
כפר נוער בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כפר נוער בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הֲדַסִּים הוא כפר ילדים ונוער מיסודה של הדסה ויצו, הנמצא באזור מרכז הארץ, דרומית לאילנות, צפונית ליישובים כפר נטר ואבן-יהודה ומערבית לקדימה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר, מידע שלא קשור לנושא הערך. | |
פנימייה | |
---|---|
השתייכות | ויצו |
תקופת הפעילות | 1947–הווה (כ־77 שנים) |
מייסדים | רחל וירמיהו שפירא |
שכבות לימוד | ט'–י"ב |
מיקום | |
מיקום | צפונית לאבן יהודה |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 32°17′12″N 34°53′10″E |
www | |
"הדסים" הוקם ביוזמת הדסה ויצו קנדה בשנת 1944 על ידי קבוצת מורים ומחנכים יוצאי כפר הנוער בן שמן ובראשם רחל וירמיהו שפירא כפנימייה, בית ספר ומשק עזר חקלאי מחנך.[1]. את הכפר תכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך.
הכפר החל פעילותו בשנת 1947 עת קלט בעיקר עולים חדשים, חלקם ניצולי השואה וחלקם עולים מצפון אפריקה ומארצות האסלאם, וצברים, שנזקקו לסידור מחוץ לביתם[2].
בתחילה היה בו בית ספר יסודי בלבד, אך עם הזמן נפתחו בו גם בית ספר תיכון וסמינר למורים. הלימודים בכפר היו במסגרת פנימייה והחניכים עסקו בעבודת כפיים, בעיקר חקלאות ושירותים, תחילה במשך ארבע שעות ביום, ובהמשך, משנות השישים של המאה הקודמת ואילך, במשך שעתיים. הכפר החזיק רפת, לול, שדות מרעה וכן משק נוי. משק זה עמד במרכז חגיגת הביכורים המסורתית אשר היוותה מופע ראווה רב משתתפים עם להקת ריקוד בהדרכתה של גרטה סלוס, מקהלה ותזמורת מחניכי ומורי הפנימייה ושלמענה חוברו שירים אשר הפכו לנכס צאן ברזל של הזמר העברי, פרי עטם של גארי ברתיני, גיל אלדמע, מיכאל קשטן ועוד.
חבר הכנסת שבח וייס תיאר את האווירה בהדסים במהלך ישיבה מיוחדת של הכנסת במלאת 48 שנים לכינון הכנסת בט"ו בשבט, ולציון 100 שנים להתאחדות האיכרים בישראל:[3]
”אני באתי לארץ כילד קטן משם. באתי לכאן, ובמסגרת הסידור המופלא של עליית הנוער שובצתי ב"הדסים" - מוסד חקלאי לכל דבר, ונקלעתי לאווירה של קישור - אם תרצו, במובן מסוים כפייתי, כך סידרו אותי - אל עבודת האדמה. רחל וירמיהו, מייסדי "הדסים" ומנהליה, זכורים לי לטוב. וראש אגף הפלחה, שלמה פוגל, שלימד אותי לנהוג על "אינטרנציונל דיזל טי.די. סיקס" ועל "פרמר" ולזרוע במכונת זריעה "מקורמיק", זכור לי לטוב. והפספוסים הראשונים, והעבודה בגן הירק עם יבלות, עם מנחם פלד שהובא לכך מקיבוץ אושה, והעבודה במטעים עם מנליק, היקה המופלא, שהיה מגיע אלינו מכפר ידידיה. ועבודת הנוי עם תנחום הגנן. ושירי האדמה המופלאים שיצרו את האווירה של שמחת עבודת אדמה וליוו אותנו גם בשעות הקשות, כאשר מלחינים כמו אברהם דע-עוז ומשה זעירי וגארי ברתיני וגיל אלדמע חיברו עבורנו שירי אדמה ולימדו אותנו את שירי האדמה. ואנחנו ילדים מן הגולה, לא שזופים, מוכי שמש יוקדת, עם אף ג'ינג'י מתקלף, עם כל המצוקות של התערות של ילד. ואחרינו באה קבוצה מתימן, וקבוצה קטנה מבבל - כל אווירת מיזוג הגלויות - וקבוצה ממרוקו, בתוך עבודת אדמה, ארבע שעות ביממה, במוסד חקלאי. והשירים המופלאים של מיכאל קשטן, שירי אדמה ושירי גורן. והט"ו בשבט הראשון במולדת, עם נטיעת עצים. וכאשר אני מגיע היום אל "הדסים" המופלאה שלי אני רואה את העצים האלה גדולים כל כך וגבוהים כל כך.”
במקביל לפעילות זו התקיימה בהדסים קייטנת קיץ ידועה בהנהלתו של ולטר פרנקל בה בילו בעיקר "ילדי שמנת" במחזורים בני שלושה שבועות.
בשנת 1954 נפתח במקום סמינר למורים אשר פעל במקום במשך יותר משלושים שנה. בין בוגריו נמנים האשם מחאמיד ודני ז'ק ורעייתו אורה. בשנת 1964 נפטר ירמיהו שפירא. אלמנתו, רחל, המשיכה בניהול הכפר וזאת למרות מחלת הסרטן ממנה סבלה. עם מותה בשנת 1966 מונה למנהל הכפר ד"ר שלמה שטיינברגר (שנהר), מחנך ואיש תרבות, אשר שימש בתפקיד כחמש שנים. בשנת 1971 התמנה למנהל הכפר אהרן אהרנסון, אגרונום ואיש חינוך (שניהל לפני כן, בין השאר, את בית הספר החקלאי בנהלל). בתוך חמש שנות תקופתו, נפתחה בין השאר במקום חטיבת ביניים (בשנת 1972), שבה למדו גם בני היישובים אבן יהודה וקדימה. זאת הייתה תחילת הדרך למצב הנוכחי בו משמש בית הספר של הכפר מוסד חינוכי אזורי לכל דבר. אהרן אהרנסון נפטר בשנת 2013 ונקבר בבית העלמין בזכרון יעקב ליד בני משפחתו, משפחת אהרנסון המפורסמת.
בשנת 1976 מונה למנהל הכפר צבי לוי (שהיה קצין קבע בחיל השריון ואחר כך בחיל החינוך, ומייסד המכון לשליחים בסוכנות היהודית). הוא ניהל את הכפר 24 שנים, והנהיג שיטות חינוך חדשניות. על עבודתו קיבל לוי ב-1993 את פרס החינוך של משרד החינוך, ובארצות הברית קיבל את פרס The spirit of crazy horse לחינוך נוער בסיכון[4]. משנתו התאורטית פורסמה בספר "Negotiating Positive Identity in a Group Care Community: Reclaiming Uprooted Youth" (1993). בתקופת כהונתו נקלטו בכפר עולי אתיופיה רבים שהגיעו במבצע שלמה ובמבצע משה, עולי איראן בשנות ה-80 ועולי ברית המועצות לשעבר בתחילת שנות התשעים. בשנת 2001 שודרה בתוכנית "עובדה" כתבת תחקיר על הצלחת הכפר בהנהגת לוי בשילוב בני העליות השונות.
"הדסים" הונצח וחדר לתודעת הציבור הרחב בעיקר בזכות ספריה של גילה אלמגור, "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס", המספרים על ילדותה בפנימייה[5]. בקיץ 1983 צולם בהדסים הסרט "הפנימייה", שהופק ובוים על ידי יעוד לבנון ודורון ערן[6]. אף על פי שהסיפור בסרט דמיוני, יש מקבילות רבה עם סיפורו של המוסד החינוכי[7]. בסרט שיחקו אלון אבוטבול, סמדר קילצ'ינסקי וטוביה דובלרו ותלמידים מהפנימייה אשר שימשו שחקני משנה וניצבים בסרט. בנוסף נטל בו חלק שמואל וילוז'ני והמוזיקה הולחנה על ידי רוני בראון, שניהם בוגרי הכפר[8].
בשנת 2006 הוציאו שניים מבוגריו, גדעון אריאל ואורי מילשטיין, את הספר "על מה חלמנו" ובו סיפורים על השנים הראשונות של הכפר והאנשים שעיצבו את דמותו[2]. בקיץ 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, שהו בכפר כ-550 מפונים מהצפון[9].
בפאתי הכפר נמצאת שמורת הדסים[10] אשר הוקמה ביוזמתו של אבינועם קפלן בשנת 1947 במטרה לשמר חלקת אדמה המייצגת את צמחיית האזור. עם חקיקת חוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים, הפכה השמורה לאחת הראשונות שהוכרזו בישראל. בשמורה מיני צמחים המהווים דוגמה אחרונה לאוכלוסייה הטבעית של מישור החוף, בהם קורנית מקורקפת, גולנית ערבית (השמורה היא המקום היחיד מצפון לבאר שבע בו ניתן למצוא צמח זה), קידה שעירה ולוטם מרווני. בנוסף גדלים בשמורה סייפן התבואה, אירוס ארצישראלי, בן-חצב יקינתוני, שפתן מצוי, רקפת מצויה, אלון התבור, אלת המסטיק ואשחר ארצישראלי. לא רחוק משמורת הטבע, על גבעה הקרויה בפי אנשי הדסים "גבעת ורה", על שם ורה ויצמן, ממקימות ויצו, מצויה חלקת קבר קטנה ובה טמונים מייסדי הכפר.
משנת 2001 ממוקם בכפר הנוער הדסים בית הספר הדמוקרטי לב השרון, הדוגל בחינוך דמוקרטי[11]. בבית הספר לומדים כ-450 תלמידים מיישובי אזור השרון, החל בגיל גן חובה ועד כיתה י"ב. בית הספר מוכש"ר (מוכר שאינו רשמי) ועל כן זוכה למימון חלקי של משרד החינוך.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.