לוקהיד SR-71
מטוס ביון על-קולי אמריקאי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לוקהיד SR-71 (הידוע גם בכינויו הציפור השחורה; באנגלית: Blackbird) הוא מטוס ביון על-קולי סדרתי, מאויש, מגביה טוס ובעל מנוע סילון, אשר היה בשירות בין השנים 1964–1999. זהו המטוס הסדרתי המאויש המהיר בהיסטוריה של התעופה. המטוס היה מסוגל לטוס במהירות של מעל 4,000 קמ"ש (מאך 3+) ובגובה של 85,000 רגל (כ-26,000 מטר). פיתוח המטוס החל עם פיתוח המטוס לוקהיד A-12, והוא נחשב חלק ממשפחת הציפור השחורה שפותחה על ידי סדנת הבואשים של לוקהיד קורפוריישן. לצורך פיתוחו נעשה שימוש בשלושה סוגי סגסוגות טיטניום ובחומרים מרוכבים, ובוצעו פיתוחים טכנולוגיים ייחודיים בתחומי ההיגוי, בקרת הטיסה, מערכות ההנעה, הניווט והלוחמה האלקטרונית, כדי להתאימם למאפייני פעילותו.
SR-71B "הציפור השחורה" של חיל האוויר האמריקני - דגם אימון עם תא טייס נוסף | |||||||||||||||||
מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | מטוס ביון על-קולי | ||||||||||||||||
ארץ ייצור | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||||||||||
יצרן | לוקהיד קורפוריישן | ||||||||||||||||
טיסת בכורה | 22 בדצמבר 1964 | ||||||||||||||||
תקופת שירות | ינואר 1966 – 1998 (כ־32 שנים) | ||||||||||||||||
צוות | 2 | ||||||||||||||||
יחידות שיוצרו | 32 | ||||||||||||||||
משתמש ראשי | חיל האוויר האמריקאי | ||||||||||||||||
משתמשים משניים | נאס"א | ||||||||||||||||
מחיר | 34,000,000 דולר אמריקאי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
תרשים | |||||||||||||||||
תרשים של דגם SR-71A תרשים של דגם SR-71B | |||||||||||||||||
המטוס טס בשירות מבצעי פעיל במשך 21 שנים, בין 1968–1989. "הציפור השחורה" טסה במהלך מלחמת וייטנאם תוך אספקת מודיעין איכותי לפני מבצעים צבאיים ואחריהם. כמו כן, עזרה לבקרה אחר מילוי תנאי הסכם פריז. בהמשך השתתף המטוס במשימות בעת תקריות ולצורך איסוף מודיעין במזרח ובדרום-מזרח אסיה. עוד פעל במזרח אירופה וזאת משני אתרי פעילות עיקריים. המטוס אסף מודיעין על קוריאה הצפונית ועל מדינות ברית ורשה ובראשן ברית המועצות. במהלך מלחמת יום הכיפורים אסף המטוס מודיעין על כלל המדינות המעורבות, ובכללן על ישראל, הן בעת הלחימה והן כדי לבדוק שנשמרת הפסקת האש ובהמשך הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים.
לאורך שנות פעילותו של המטוס שוגרו נגדו אלפי טילי נ"מ ונעשו עשרות ניסיונות ליירטו, אך אף אחד ממטוסי "הציפור השחורה" לא אבד בגללם.[1] בראשית 1990 הוצא המטוס משירות חיל האוויר האמריקאי בפעם הראשונה, וב-1998 הוצא סופית משירות. מספר מטוסי "ציפור שחורה" הושאלו לנאס"א וטסו עד 1999.
המטוס שימש לאיסוף מודיעין חזותי (באמצעות מצלמות אופטיות ומצלמות מכ"ם) ולאיסוף מודיעין אותות. המודיעין שנאסף במהלך שירותו של המטוס שימש למודיעין טקטי, אסטרטגי ואף ככלי דיפלומטי. המטוס הפך לסמל של הטכנולוגיה המערבית, ונחשב לאחד המטוסים הבולטים והמשמעותיים בהיסטוריה.