לשון הקודש
ניב שפה שמשמש את היהדות האורתודוקסית, בין השאר, לתפילה וללימוד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, לשון הקודש היא לשון קדושה וכינוי לשפה העברית, שבה דיברו אבות האומה, בה ניתנה התורה למשה, ואשר שימשה במהלך הדורות לתלמוד תורה, תפילה, פסיקת הלכה, חיבור ספרים ופיוטים, וכלשון דיבור לכל אורחות החיים (למעט הגלות בה רוב העם דיברו בשפות יהודיות, כגון יידיש או לדינו, או קודם לכן בארמית[1]).
ערך זה עוסק בלשון הקודש ביהדות. אם התכוונתם ללשון קודש בהקשרים אחרים, ראו לשון קודש.