מוזיקה סינית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוזיקה סינית קיימת משחר ימיה של סין. חפצים שונים שהשתמרו מספקים עדות לתרבות מוזיקלית ענפה כבר בימי שושלת גוֹאוּ, 1122 לפנה"ס – 256 לפנה"ס. על פי המיתולוגיה הסינית, לינג לון היה מייסדה הראשון של המוזיקה. הוא יצר חלילים עשויים במבוק אשר הפיקו צליל הדומה לשריקת הציפורים.
בתקופת שושלת צ'ין (221 לפנה"ס – 207 לפנה"ס) הוקם לראשונה המשרד למוזיקה, אשר הורחב באופן משמעותי בימי שושלת האן על ידי הקיסר וו די (140 לפנה”ס – 87 לפנה”ס). המשרד דאג להגדיר איזו סוג של מוזיקה עממית תוכר באופן רשמי וכמו כן עסק באיסוף שירי עם פופולריים מרחבי האימפריה ועיבודם לקטעים מתוזמרים.
כתב היד המוזיקלי העתיק ביותר שנמצא במזרח אסיה, נכתב כנראה ב-908 לפנה"ס. הקטע נקרא Youlan, בתרגום חופשי: סחלב בודד. מקובל לחשוב שקטע זה המנוגן בכלי העתיק גצִ'ין, נכתב לכבודו של קונפוציוס. בתקופת שושלת טאנג החלה פריחה של מוזיקה כתובה ומתועדת ובעיקר לכלי מיתר דמוי ציתר בשם צִ'ין.