מיכאל סגן-כהן
אמן ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיכאל סְגן-כהן (2 במרץ 1944, ז׳ באדר ה׳תש״ד – 20 בפברואר 1999, ד׳ באדר ה׳תשנ״ט) היה אמן, הוגה, מרצה, היסטוריון, חוקר, אוצר ומבקר אמנות ישראלי. יצירתו נוגעת ברבדים שונים של מושג הישראליות, של השפה העברית ושל הקשר למקורות היהודיים ועם זאת היא אישית מאוד, כאשר הייצוג העצמי שבה מהווה יותר כ״אני פילוסופי״.
לידה |
2 במרץ 1944 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
20 בפברואר 1999 (בגיל 54) ירושלים, ישראל |
זרם באמנות | ציור, אמנות מושגית (״ציור-עיון״) |
יצירות ידועות | ״משה״ (1978-7) "הנני" (1978) ״תורה נביאים כתובים״ (1978) "ברית מלה" (1980) "כתונת פסים" (1981) ״מפה״ (1983) ״היהודי הנודד״ (1983) ״לויתן״ (1983) ״התיישבות״ (1992) |
בן או בת זוג | ליאורה לאור |
פעילותו של סגן-כהן ניזונה מהשכלתו הרחבה בתולדות האמנות ובפילוסופיה, מהגותו בתחומי המחשבה היהודית והטקסטים הקדושים היהודיים ושיקפה בתוכה את כל התחומים הללו תוך מתח מתמיד ומפרה ביניהם. סגן-כהן הקדים את זמנו בתחומים רבים: העניין שלו בתפישת הזהות הישראלית כחלק מזהות יהודית החל זמן רב לפני שאמנים ישראלים אחרים פעלו בכיוון זה ושהדבר הפך ל"בון טון" בחוגי היצירה וההגות בישראל. עניין זה בא לידי ביטוי בעיסוקו האינטנסיבי והמעמיק בכתבי-קודש מכוננים של היהדות הן מהבחינה האינטלקטואלית והן מצד הטמעת החשיבה הזאת אל תוך מחזור החיים של יצירתו הממשית. יצירתו וחייו שלובים בכל המוקדים האינטלקטואלים וההקשרים העקרוניים שביניהם שורטטה מפת התרבות הישראלית משנות השמונים ואילך: זהות ישראלית ויהודית, טקסט ותמונה, פיגורטיביות והפשטה, חילוניות ודתיות, ירושלים וניו יורק, רוח הזמן והזיקה למקורות.