מלוויל פולר
נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלוויל וסטון פולר (באנגלית: Melville Weston Fuller; 11 בפברואר 1833 – 4 ביולי 1910) היה פוליטיקאי, עורך דין ושופט אמריקאי מאילינוי, שכיהן כנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1888 ועד למותו.
מלוויל פולר | |||||||
לידה |
11 בפברואר 1833 אוגוסטה, מיין, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
4 ביולי 1910 (בגיל 77) סורנטו, מיין, ארצות הברית | ||||||
שם מלא | מלוויל וסטון פולר | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות גרייסלנד, שיקגו, אילינוי, ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
בן או בת זוג |
Calista Ophelia Reynolds Mary Ellen Coolbaugh | ||||||
| |||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
פולר נולד באוגוסטה, מיין. לאחר סיום לימודיו בקולג' בודין, הוא פתח משרד עורכי דין בשיקגו. הוא עבד גם כעורך עיתון וניהל את מסע הבחירות של מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות סטיבן דאגלס בבחירות לנשיאות של 1860. במלחמת האזרחים הוא כיהן במשך תקופת כהונה אחת בבית הנבחרים של אילינוי, ולימים טענו יריביו הפוליטיים שהוא היה מתנגד למלחמה. פולר היה לעורך דין בולט בשיקגו והיה נציג לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית במשך מספר פעמים.
פולר דחה כמה הצעות לתפקידים שונים שהציע לו הנשיא גרובר קליבלנד לפני שנעתר להצעה להתמנות כנשיא בית המשפט העליון במקומו של מוריסון וייט שנפטר. על אף התנגדות מסוימת שהושמעה למינויו, אושר מינויו של פולר בסנאט. ב-1893 הוא דחה את הצעתו של קליבלנד להתמנות כמזכיר המדינה. הוא כיהן כנשיא בית המשפט העליון עד למותו והיה השני מתוך ארבעה מבין כל נשיאי בית המשפט (לאחר רוג'ר טוני ולפני הרלן סטון ופרד וינסון) שמונו על ידי נשיאים דמוקרטים.
כנשיא בבית המשפט העליון ישב פולר בכמה פסקי דין חשובים. בפסק דין פלסי נגד פרגוסון קבע בית המשפט העליון את דוקטרינת נפרד אבל שווה ואישר את חוקי ג'ים קרואו. חוות דעתו בפסק דין "פולוק נגד חברת ההלוואות והנאמנות לחקלאים" (Pollock v. Farmers' Loan & Trust Co.) ביטלה את סעיף מס ההכנסה הפדרלי בחוק וילסון-גורמן (Wilson–Gorman Tariff Act). פסק דין זה נהפך מאוחר יותר על ידי התיקון ה-16 לחוקת ארצות הברית. חוות הדעת של פולר בפסק הדין "ארצות הברית נגד חברת א. ס. נייט" (United States v. E. C. Knight Co.) פירשה פירוש צר את חוק ההגבלים העסקיים של ג'ון שרמן (Sherman Antitrust Act of 1890), ובכך הקשתה עוד יותר על הממשלה בהגשת תביעות על פי חוק זה.