מלחמת העצמאות
המלחמה בין היישוב היהודי בארץ ישראל לערביי הארץ ולצבאות ערב שבמהלכה נוסדה מדינת ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת העצמאות (נקראת גם: מלחמת השחרור, מלחמת הקוממיות, מלחמת תש"ח, ומלחמת 1948; בערבית: حرب فلسطين 1948, תעתיק: חַרְבּ פִלַסְטִין 1948, תרגום: מלחמת פלשתינה 1948) פרצה ב-30 בנובמבר 1947. בבוקר היום שלאחר קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם, פתחו ערביי ארץ ישראל בהתקפות כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל כדי למנוע את יישומה. בכך נפתח השלב הראשון של המלחמה, המכונה לעיתים בשם "מלחמת האזרחים", משום שהלחימה התאפיינה בעימות צבאי מוגבל בין הכוחות הצבאיים של הערבים לבין כוח המגן העברי של היישוב היהודי בארץ, אף על פי שיחידות מתנדבים מטעם הליגה הערבית (צבא ההצלה), ובהמשך גם מתנדבים מן האחים המוסלמים, השתתפו גם הם בלחימה בצד הערבי. היקף הלחימה הוגבל מאוד בשל נוכחות הצבא הבריטי, אף על פי שהיה בתהליך של פינוי כוחותיו משטח ארץ ישראל המנדטורית. החל מראשית אפריל 1948 עבר כוח המגן העברי למתקפה באזורים שונים בארץ ישראל, ועד השלמת פינוי הצבא הבריטי ותום המנדט, הביסו את הכוחות הערביים הבלתי סדירים שעמדו מולם.
הנפת דגל הדיו באילת, המסמלת בתודעה הציבורית את סיום המלחמה | |||||||||||||||||||||
מערכה: הסכסוך הישראלי-ערבי | |||||||||||||||||||||
תאריכי הסכסוך | 30 בנובמבר 1947 – 20 ביולי 1949 (שנה ו־33 שבועות) | ||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מלחמה אחרי | מלחמת סיני | ||||||||||||||||||||
מקום | ארץ ישראל, חצי האי סיני | ||||||||||||||||||||
עילה | התנגדות ערבית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. | ||||||||||||||||||||
תוצאה |
ניצחון ישראלי, הקמת מדינת ישראל, הסכמי רודוס. | ||||||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | הקו הירוק נקבע כקו הגבול הישראלי. | ||||||||||||||||||||
|
ב-14 במאי 1948, יומו האחרון של המנדט הבריטי, הכריזה הנהגת היישוב היהודי בראשות דוד בן-גוריון על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אשר תיקרא "מדינת ישראל". למחרת פלשו לתחומי הארץ הצבאות הסדירים של מספר מדינות ערביות (סוריה, עיראק, עבר הירדן ומצרים) בסיוע כוחות צבא קטנים יחסית מלבנון וערב הסעודית, ובכך החל השלב השני של מלחמת העצמאות. נהוג לחלק שלב זה לשני שלבי משנה עיקריים: בשלב הראשון, שהסתיים עם כניסת ההפוגה הראשונה במלחמה, בלמו כוחות ההגנה (החל מסוף מאי כוחות צה"ל), בהם השתלבו בהדרגה אצ"ל ולח"י, את המתקפה הערבית, והיוזמה הצבאית הייתה בעיקר בידי הצד הערבי. בשלב השני, שהחל לאחר תום "ההפוגה הראשונה", עברה היוזמה הצבאית לידי צה"ל, והצבאות הערביים נמצאו בעיקר במגננה. שלב זה התאפיין בשורה של מבצעים של צה"ל, ובתקופות ארוכות של הפוגה, שנכפו על הצדדים הלוחמים על ידי החלטות מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, בגיבוי מעצמות המערב.
הלחימה בפועל בין צה"ל, לבין הצבאות הערביים בשטח ארץ ישראל, הסתיימה כבר בינואר 1949, אך המלחמה תמה רשמית רק ב-20 ביולי 1949, עם חתימת הסכם שביתת הנשק האחרון בין ישראל לשכנותיה הערביות, הסכם שביתת הנשק עם סוריה. ישראל ועבר הירדן (ממלכת ירדן של ימינו) היו המרוויחות העיקריות מהמלחמה (לפחות מהבחינה הטריטוריאלית) ואילו ערביי ארץ ישראל היו המפסידים העיקריים. צבאות המדינות הערביות שפלשו לתחומי ארץ ישראל, או נטלו חלק בלחימה, ספגו ברובם מכה קשה, במיוחד הצבא המצרי. ארץ ישראל המערבית נחלקה בין ממלכת עבר הירדן, שכבשה את יהודה ושומרון; מצרים, שכבשה את רצועת עזה; ומדינת ישראל, שהרחיבה את גבולותיה אל מעבר לשטח שיועד למדינה היהודית במסגרת החלטת החלוקה. ירושלים, שנועדה להיות תחת שלטון בינלאומי, חולקה בין ישראל לירדן: השכונות הערביות במזרח העיר והעיר העתיקה של ירושלים (כולל הרובע היהודי) נותרו בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים, ואילו ישראל השתלטה על החלק המערבי של העיר, כולל מספר שכונות ערביות[3]. בהסכמי שביתת הנשק שסיימו את המלחמה הכירו המדינות הערביות השכנות דה פקטו בגבולות החדשים של ישראל.
במהלך המלחמה ספגו הכוחות הצבאיים של היישוב היהודי בארץ ישראל (ממאי 1948 צבא הגנה לישראל) והאוכלוסייה האזרחית היהודית, יותר מ-6,000 הרוגים, כאחוז מכלל האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל עם פרוץ המלחמה. הכוחות הצבאיים הערביים שהשתתפו במלחמה, וערביי ארץ ישראל, ספגו אף הם אבדות ניכרות. במהלך המלחמה נאלצו מאות אלפי תושבים ערבים לעזוב את בתיהם בנסיבות שונות, והפכו לפליטים, ומאות כפרים ערביים ננטשו או נחרבו. לאחר המלחמה נאסרה חזרת רוב[4] הפליטים הערבים לבתיהם, על ידי ממשלת ישראל. אירועים אלה כונו על ידי הערבים בשם "הנכבה" (בערבית: النكبة - "האסון"). ערב המלחמה, במהלכה ולאחריה נקמו המימסדים של מדינות ערב בהכוונת הליגה הערבית את תקומת מדינת ישראל ותבוסתן בקרב בקהילות היהודיות בארצות ערב, ומאות אלפי היהודים שחיו בהן אלפי שנה היו לפליטים חסרי כל שרכושם הולאם.