מערכת הגנה אקטיבית לטנקים
טכנולוגיה צבאית הגנתית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מערכת הגנה אקטיבית לטנקים היא מערכת הגנה אקטיבית עבור טנקים (וגם עבור רכב קרבי משוריין כבד) המונעת מהאיום הנורה לעברו לפגוע ברכב.
קיימים שני סוגי הגנה:
- הגנה קשה (Hard Kill) משמעותה נטרול או יירוט האיום באופן פיזי במרחק בטוח מהטנק, באמצעות טיל מיירט, מטען רסס, תותח או קרן לייזר.
- הגנה רכה (Soft Kill) משמעותה נטרול האיום באמצעות לוחמה אלקטרונית המשבשת ופוגעת במערכות הניווט וההנחיה של הטילים המונחים וגורמת לסטייתם מהמטרה.[1][2]
מערכת הגנה אקטיבית אינה יכולה להחליף לחלוטין שריון פסיבי אלא נועדה להשלים אותו. מרוץ החימוש בין אמצעי לחימה נגד טנקים ושריון הראה שקצב התפתחות האיומים מהיר יותר מקצב פיתוח השריון וכי לא ניתן לעבות את שריון הטנק ללא הגבלה, שכן עיבוי שריון פירושו תוספת משקל ועומס נוסף על המנוע, דבר הגורם לפגיעה באחת היכולות החשובות של הטנק - יכולת התנועה והעבירות. נעשו מספר ניסיונות להתגבר על כך באמצעות תכנון מתוחכם יותר של השריון: שריון משופע, שריון מרוכב ומאוחר יותר גם מיגון כלוב ושריון ריאקטיבי.
פיתוחים ראשוניים החלו בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, שכן בתקופה זו איכות הפלדה הייתה נמוכה והמנועים היו חלשים יחסית. המערכות שפותחו בשנים אלו היו "צמודות דופן", אלו היו מבוססות על רשתות המקיפות את הצריח ויירוט פיזי של האיום באמצעות מטעני רסס.
בעשורים האחרונים פותחו מספר מערכות הגנה אקטיבית, בצל האיום הנשקף מפני רקטות נגד טנקים וטילים נגד טנקים: החל במערכת השטורה המורכבת משבשים ומיועדת לשיבוש מערכות ההנחיה של הטילים, עבור במערכת הארנה ליירוט פיזי וכלה במערכות מעיל רוח וחץ דורבן המבצעיות, המשלבות שיבוש של מערכות ההנחיה (הגנה "רכה") ויירוט של האיום בעזרת כדוריות מתכת (מטען רסס; הגנה "קשה").