מפרץ פאנדי
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפרץ פאנדי (באנגלית: Bay of Fundy; בצרפתית: Baie de Fundy) הוא מפרץ הממוקם בחוף האטלנטי של אמריקה הצפונית, והוא זרוע של מפרץ מיין, בין הפרובינציות הקנדיות ניו ברנזוויק ונובה סקוטיה. המפרץ נמצא ברובו בשטח קנדה, ובמקצתו במדינת מיין, ארצות הברית. מפרץ פאנדי מתאפיין בהבדלים הניכרים ביותר על פני כדור הארץ בין גאות ושפל[1].
מידע כללי | |
---|---|
מיקום | האוקיינוס האטלנטי, מפרץ מיין |
סוג | מפרץ |
מידע נוסף | |
נהר מזין | נהר פטיטקודיאק, נהר ביג סלמון, נהר אנפוליס, רברסינג פולס, סנט ג'ון, נהר פוינט וולף |
מדינות באגן הניקוז | קנדה, ארצות הברית |
קואורדינטות | 45°00′01″N 65°29′56″W |
שטחו של מפרץ פאנדי הוא כ-16,000 קמ"ר, ויחד עם מפרץ מיין, מדובר בשטח כולל של כ-180,000 קמ"ר. העומקים שם הם של פחות מ-200 מ', והם מהווים חלק מהמדף היבשתי מול מזרח קנדה וניו אינגלנד. המערכת האקולוגית הימית של מפרץ פאנדי ומפרץ מיין (ראו להלן בפרק על החי והצומח) היא של ים חופי (Coastal Sea)[hebrew 1], סגור למחצה, המושפע מתופעת מאקרו של גאות ושפל, והתַּחום על ידי 3 מדינות צפון-מזרח ארצות הברית (מיין, ניו המפשייר ומסצ'וסטס) ו-2 מחוזות ימיים קנדיים (נובה סקוטיה וניו ברנזוויק)[2].
מקור השם פאנדי הוא ככל הנראה מהמאה ה-16, עת ימאים פורטוגזים התייחסו אליו כאל "הנהר העמוק" (בפורטוגזית: ריו פֵונדוּ). הצרפתים קראו למפרץ בשם המפרץ הצרפתי (Baie Française), שם שניתן על ידי מייסד קנדה הצרפתית, סמואל דה שמפלן, בשנת 1604. סברה אחרת טוענת שכנראה מדובר בהשחתה של המילה הצרפתית פנדו (Fendu), שפירושה "פיצול'[2].
פעמיים ביום, בכל יום, זורמים יותר מ-160 מיליארד טונות של מים אל תוך המפרץ ומחוצה לו, מה שגורם לגובה פני הים לעלות ולרדת עד 16 מטרים, שווה ערך לכ-4 קומות. נפח מים זה שווה ערך לזרימה המשולבת של כל נהרות המים המתוקים בעולם[3][4]. לכוח עצום שכזה השפעה גדולה על הנוף שמסביב. הוא עיצב ושחק את קו החוף לתבניות לא סדירות, ויצר צוקים דרמטיים. כניסתם והולכתם של המים, יוצרת משטחי גאות נרחבים העשירים בחומרי הזנה, המושכים שפע של ציפורים אל קו החוף. זה גם גורם לתופעה המכונה "קדח גאות ושפל" (Tidal bore)[5], שבו נהרות היוצאים לים, מתהפכים, ומתחילים לזרום בחזרה במעלה הזרם עם הגאות הנכנסת. כפועל יוצא, פעמיים ביום קרקעית האוקיינוס חשופה ונגישה לכל, זרועה בפסולת מסקרנת, באצות ומרובה בחיות בר[3].
בעוד שטווח הגאות והשפל במפרץ פאנדי הוא כאמור כ-16 מטרים, טווח הגאות והשפל הממוצע ברחבי העולם הוא מטר אחד בלבד[6]. השונוּת בגאות ושפל במקומות שונים תלויים במיקום הירח, השמש ותנאי האטמוספירה. הגאות והשפל במפרץ פאנדי מתאפיינים בשני אירועי שיא ושני אירועי שפל בכל יממה, עם כשש שעות ו-13 דקות בין כל שיא לשפל[3].
טווחי גאות ושפל מושפעים ממיקום היבשות ותצורותן. בחצי הכדור הצפוני. בקווי הרוחב הגבוהים, היבשות של צפון אמריקה, אירופה ואסיה (אירואסיה) נלחצות זו לזו. "התכווצות" זו של האוקיינוסים יוצרת את ההשפעה של טווח גבוה יותר של גאות ושפל[1]. זאת ועוד, בגלל צורתו של המפרץ, גודלו ועומקו, למערכת מפרץ פאנדי ומפרץ מיין יש זמן מחזור תנודתי טבעי של כ-13 שעות. כתוצאה מכך, מימיו מגיבים בעוצמה לדחיפה שהם מקבלים כל 12.4 שעות מהגאות והשפל של צפון האוקיינוס האטלנטי - עובדה שיוצרת תהודה כמעט מושלמת[hebrew 2]. מפלי "הריברסינג" (מלשון רוורס - תנועה לאחור) בנהר סנט ג'ון, ניו ברנזוויק, וקדח הגאות והשפל בנהרות ליד ראש המפרץ, הם תופעות טבע ידועות הקשורות לתהודה זו[2].
ההיסטוריה הגאולוגית של אגן פאנדי מתחילה לפני כ-200 מיליון שנה בתקופת היורה המוקדמת, כאשר כל האדמה על פני כדור הארץ הייתה חלק מיבשת-על בשם פנגיאה. באותה תקופה מה שהוא כיום המפגש בין ים ליבשה, היה ממוקם ליד קו המשווה, והיה תחת אקלים טרופי חם וצמחייה עבותה[7]. כאשר סחף יבשתי עיצב מחדש את כדור הארץ, נוצרו בקעים (Rift Valleys - דוגמת הבקע הסורי אפריקני) כולל מערכת השבירה קובקוויד-צ'דבוקטו שבאורך 300 קילומטרים, המפרידה היום בין החצי הדרומי והצפוני של נובה סקוטיה[8]. במהלך התפרקות פנגיאה, מאגמה התפרצה כלבה בזלתית, והשאירה תצורות סלע כמו עמודי בזלת משושים (דוגמת בריכת המשושים בגולן) שניתן לראות באיים ברייר(אנ') וגראנד מנאן(אנ'), מסביב למפרץ. זרמים אלה הם לעיתים קרובות אתרים של מרבצי מינרלים נדירים יותר, כולל אגט, אמטיסט וסטילביט, שהאחרון הוא המינרל המחוזי של נובה סקוטיה[7]. הבקעים הללו התמלאו במשקעים שהפכו לסלע משקע. מאובנים רבים נמצאו לאורך קו החוף של מפרץ פאנדי. מאובן הדינוזאור העתיק ביותר בקנדה נמצא ב-Burntcoat Head(אנ')[hebrew 3]. זוחלים מוקדמים מאוד התגלו בגזעי עצים מתקופת הקרבון בג'וגינס(אנ'). לצוקי וואסון בלוף(אנ') שבחוף הצפוני של אגן מינאס[hebrew 4], יש מאגר עשיר של מאובני היורה.
המפרץ רשום ב-Global Geoparks Network][9] - יוזמה של אונסק"ו לקידום ושימור המורשת הגאולוגית של כדור הארץ.
לפני כ-15,000 עד 10,000 שנים, כשהקרחונים נסוגו בעידן הקרח האחרון, וחרצו עמקים גדולים בקרום כדור הארץ, חלקים מג'ורג' בנק[hebrew 5] ואזורים רדודים אחרים היו אדמה יבשה; שברי עצים ושיני ממותה מתקופה זו עדיין נמצאים מדי פעם במכמורות דיג[2].
למרות שחלק מהשטחים היבשתיים באזור מוגנים, אין אזור הגנה ימי רשמי במפרץ[10]. מועצת השימור של ניו ברנזוויק פועלת להגנה על המערכת האקולוגית של המפרץ[11][12]. תנועת הספנות במפרץ הייתה מאז ומעולם פוטנציאל להתנגשויות מוגברות בין ספינות ללווייתן הצפון-אטלנטי/בלנה שחורה שנמצא בסכנת הכחדה חמורה. בשנת 2003, משמר החופים הקנדי התאים את נתיבי הספנות שחוצים אזורי האכלה של הלווייתנים מהסוגים השונים בכניסה למפרץ פאנדי, כדי להפחית את הסיכון להתנגשות. יונקים ימיים רבים אחרים נמצאים במפרץ, כולל לווייתן מצוי, לווייתן גדול-סנפיר, לווייתן מינקי, דולפין אטלנטי לבן-צד ופוקנה מצויה.
משטחי הבוץ של מפרץ פאנדי שחשופים לעליית וירידת פני הים בעת השפל והגאות, הם בית גידול נדיר וייחודי. משטחים עיקריים נמצאים בסביבות חצי האי מרינגואין[hebrew 6]. בצד נובה סקוטיה, משטחי הבוץ נמצאים בצד הדרומי של אגן מינאס(אנ') ובמפרץ קובקוויד(אנ')[hebrew 7]. באגן מינאס, גודלם של משטחי הבוץ מקו השפל המקסימלי ועד לקו הגאות המקסימלית הוא עד 4 ק"מ[13]. בשל מערבולות הגאות והשפל, המים באזורים אלה מכילים כמויות גבוהות מאוד של משקעים עדינים[hebrew 8], שמקורם בשחיקת הגאות והשפל את סלעי המשקע מתקופת הקרבון ומתקופת הטריאס. הצומח העיקרי שם הם יצרנים ראשוניים[hebrew 9] שהעיקריים שבהם הם: עשב ירוק חלול(אנ'), פיטופלנקטון, אצות וחסות ים(אנ')[14].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.