מצודת ארביל

מצודת ארביל
Keleha Hewlêrê
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 4
שטח האתר	15.6 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
מידות
שטח	15.6 הקטאר
אתר ארכאולוגי
אתר אינטרנט	http://www.erbilcitadel.org/arbil
מיקום
מדינה	כורדיסטן העיראקית ( עיראק)
מיקום	מרכז העיר ארביל
קואורדינטות	36°11′28″N 44°00′32″E
	(למפת ארביל רגילה) מצודת ארביל

מצודת ארביל (בכורדית: Keleha Hewlêrê, בכורדית סורנית: قه‌ڵای هه‌ولێر; בערבית: قلعة أربيل) היא מצודה השוכנת על תל במרכזה של העיר ארביל בחבל כורדיסטן העיראקית שבצפון עיראק, ומהווה את מרכזה ההיסטורי של העיר. העדות הארכאולוגית המוקדמת ביותר ליישוב האתר היא מהאלף ה-5 לפנה"ס, וייתכן שיושב קודם לכן, ואילו האזכור ההיסטורי הראשון של העיר הוא בארכיון אבלה המתוארך לשנים 2300–2100 לפנה"ס. בשל כך נחשב האתר לנושב משך 7,000 שנים ברציפות.^[1]

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, שטח האתר ...

סגירה

צורתו של התל הוא כשל אליפסה באורך של 430 מטרים ממזרח למערב וברוחב של 340 מטרים מצפון לדרום, ושטחו 102 דונם. הוא מתנשא לגובה של 25 עד 32 מטרים מעל המישור שמסביב לו, וראשו שטוח למדי. שתי רמפות סלולות מובילות אליו בצידו הדרומי והצפוני.

העיר זכתה לחשיבות רבה בתקופת האימפריה האשורית התיכונה והחדשה, החל בסוף האלף ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-6 לפנה"ס, ושימשה כמרכז נוצרי חשוב במהלך האלף ה-1 ובתחילת האלף ה-2. לאחר כיבוש העיר בידי המונגולים בשנת 1258, חשיבותה ירדה. במהלך המאה ה-20 נהרסו חלק מהמבנים ההיסטוריים במצודה, ורק בשנת 2007 הוקם הגוף העוסק בשימורה ובשחזורה. בין היתר פונו כל התושבים אשר התגוררו במצודה, למעט משפחה בודדת, ונערך סקר ארכאולוגי בתל ולמרגלותיו. בשנת 2014 הוכרזה המצודה כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה קדומה

קיימות ראיות ארכאולוגיות לקיומו של מקום יישוב בתל החל בתקופה הכלקוליתית, בייחוד בתקופת עובייד ובתקופת ארך (האלף ה-5 לפנה"ס), אם כי ייתכן שיושב כבר בתקופת האבן החדשה. האזכור ההיסטורי הראשון של העיר בכתובים, בשם "אורבילום" (Urbilum), הוא מסוף האלף ה-3 לפנה"ס (המאות ה-23 עד ה-21 לפנה"ס), והוא התגלה בשני לוחות בארכיון אבלה. לאורך השנים העיר נודעה במספר שמות נוספים: אירבילום (Irbilum), ארבה אילו (Arba ilu), ארבלה (Arbela) או ארבירה (Arbira).

במאה ה-22 לפנה"ס נכבשה העיר בידי ארידופיזיר, מלך הגוּתים,^[2] ובמאה ה-21 לפנה"ס היא נכבשה בידי שולגי, מלך אור, ונהרסה. עם זאת, הממצאים ההיסטוריים מעידים על כך שהעיר המשיכה להתקיים. חמש שנים לאחר מכן כבש בנו של שולגי, אמר-סין, את העיר שוב וסיפח אותה לממלכתו. במקורות השומרים מופיעה ארביל בשם "אורבילום" (Urbilum).

תחת שלטון אשור

ארביל נכבשה בידי האימפריה האשורית בשנת 1716 לפנה"ס בערך. היא תפקדה כמרכז דתי ופוליטי משך כל תקופת השלטון האשורי, החל במאה ה-20 לפנה"ס ועד המאה ה-6 לפנה"ס, לאחר העיר אשור ונינוה. היא הגיעה לשיא חשיבותה בתקופת האימפריה האשורית התיכונה והחדשה, החל במאה ה-13 לפנה"ס ועד סוף התקופה, עת שימשה כאחת מערי הבירה האזוריות של האימפריה. העיר עמדה בקשרי מסחר ענפים עם דרום עיראק, ארץ ישראל ומערב איראן. במאה ה-13 לפנה"ס הקים שלמנאסר הראשון מקדש לאלה אשתר וזיקורת בארביל. סביב העיר התגלו תשתיות להובלת מים אליה, בין היתר, מנהרה תת-קרקעית באורך של כ-22 ק"מ שבנייתה מיוחסת לסנחריב. המלך אסרחדון שיפץ את מקדש האלה אשתר, וכך עשה גם יורשו, אשורבניפל, אשר ציפה את קירות המקדש בזהב ונחושת. בארמון הצפוני של אשורבניפל בנינווה, נתגלה תבליט המתאר את תל ארביל, יחד עם חומותיה ומקדש האלה אשתר.

תחת שלטון פרסי

עם נפילת האימפריה האשורית, איבדה ארביל את חשיבותה, ועברה לידי האימפריה הפרסית. לפני קרב גאוגמלה, הידוע גם בשם קרב ארבלה, קבע המלך הפרסי דריווש השלישי את ארביל כבסיסו. בקרב שנערך בשנת 331 לפנה"ס, ניגפו הפרסים מפני צבאותיו של אלכסנדר מוקדון, וארביל נכבשה בידי מוקדון והייתה לחלק מהעולם ההלניסטי.

ארביל נשלטה בידי הפרתים ונכבשה בידי האימפריה הרומית אשר החזיקה בה עד המאה ה-3, עת השתלטה עליה האימפריה הסאסאנית.