נובוסיבירסק

**נוֹבוֹסִיבִּירְסְק**
**Новосибирск**
סמל נובוסיבירסק סמל נובוסיבירסק	דגל נובוסיבירסק דגל נובוסיבירסק
מדינה	רוסיה
אובלסטי	מחוז נובוסיבירסק
חבל ארץ	סיביר
ראש העיר	מקסים קודרבצב
תאריך ייסוד	1893
שטח	503 קמ"ר
גובה	150 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,633,595 (2021)
‑ במטרופולין	1,900,000 (2012)
‑ צפיפות	3,099 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	55°01′00″N 82°56′00″E
אזור זמן	UTC +6
	www.novo-sibirsk.ru
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני נובוסיבירסק (למפת נובוסיבירסק רגילה) נובוסיבירסק

נוֹבוֹסִיבִּירְסְק (ברוסית: Новосибирск) היא עיר מרכזית בפדרציה הרוסית, בדרום-מערב סיביר, ומרכז מחוז נובוסיבירסק. אוכלוסייתה, נכון ל-2014, מונה יותר ממיליון וחצי תושבים, והיא העיר השלישית בגודלה במדינה (אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג). היא מכונה לעיתים "בירת סיביר" ו"שיקגו הסיבירית", בשל היותה המרכז האדמיניסטרטיבי והכלכלי של המחוז הפדרלי הסיבירי.

עובדות מהירות מדינה, אובלסטי ...

סגירה

נובוסיבירסק נוסדה בשנת 1893. ראשיתה בכפר קטן שהתפתח במפגש של מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית עם הנהר הסיבירי הגדול אוב. בתחילה נקראה "נובו-ניקולייבסק", על שם הצאר ניקולאי השני. בשנת 1925 שונה שמה ל"נובוסיבירסק".

את גדילתה והתפתחותה ניתן לזקוף לשני גורמים:

מיקומה הגאוגרפי המרכזי: בצומת המפגיש את נהר אוב עם הרכבת הטרנס-סיבירית.
העברה (הגליה) של אוכלוסייה אל העיר, במסגרת מדיניות "העברת האוכלוסין" של המשטר הסובייטי, בתחילת שנות הארבעים.
האוכלוסיות שהוגלו היו "מסומנות" כמתנגדות בפוטנציה למשטר, ובהן גם אוכלוסיית עיירות יהודיות רבות מליטא וממדינות בלטיות נוספות^[1]. כתוצאה מהעברת האוכלוסין התפתחה בנובוסיבירסק קהילה יהודית גדולה.

בשנת 1957 יזם המתמטיקאי מיכאיל לברנטייב הקמת סניף אקדמיה למדעים של ברית המועצות בנובוסיבירסק. היוזמה קיבלה תמיכת הממשל הסובייטי ובעקבות כך הוקמו בקרבת העיר, תוך מספר שנים, מכוני מחקר רבים לרבות אוניברסיטת נובוסיבירסק.

בפברואר 1990, הוענק לעיר תואר של עיר היסטורית ומרכז המדע והתרבות של סיביר. ב-1993, מושל מחוז נובוסיבירסק, ויטאלי מוחא, פוטר מתפקידו בשל חוסר תמיכתו בממשלה בעת העימות החוקתי מול הפרלמנט.

בשנת 2000 נערך ארגון מחודש על המבנה הפדרלי של רוסיה והנשיא ולדימיר פוטין, חתם על צו להקמת המחוז הפדרלי הסיבירי, אשר נובוסיבירסק הפכה לבירתו.

ב-6 באפריל 2014 נערכו הבחירות לראשות העיר ומספר שיא של מועמדים לתפקיד ראש העיר נרשמו בוועדת הבחירות המקומית (סך הכל 14 מועמדים). כאשר הבחירות לראשות העיר נקבעו לאחר שראש העיר ולדימיר גורודצקי מונה לסגן מושל מחוז נובוסיבירסק. בבחירות זכה המועמד הקומוניסטי אנאטולי לוקוט.

עקב מיקומה, מאופיינת נובוסיבירסק בתנאי אקלים יבשתי קיצוני. קיץ חם עם ממוצע של כ-25 מעלות צלזיוס ולעומתו חורף מושלג וקר במיוחד, עם מינוס 20 מעלות צלזיוס בממוצע. ההבדלים הקיצוניים ביותר שנמדדו, בין הטמפרטורה הגבוהה לנמוכה ביותר, היו 90 מעלות צלזיוס.

בתחומי העיר נמצאת תחנת ממסר ושידור הגדולה ברוסיה, ששידרה במשך שנים מתחנת "קול רוסיה" ושידורים אחרים, עם יכולת שידור לתחומי דרום אסיה והמזרח התיכון.

כמו כן בעיר פועלת מתחם אקדמגורודוק שבו ממוקמת אוניברסיטת נובוסיבירסק, הנחשבת כאחת האוניברסיטאות הרוסיות הטובות וסמוכים אליה מכוני מחקר בעלי שם. בסמוך ממוקם גם הפארק הטכנולוגי של אקדמגורודוק ובו חברות היי טק.

בנוסף, מפורסמת נובוסיבירסק בבניין האופרה הגדול, בבית ספר בעל מוניטין למוזיקה ולבלט שבתחומה, ובתחנת רכבת מפוארת שבה עוברת עד היום המסילה הטראנס סיבירית.

בעיר פועלים בתי קולנוע של רשת "ארט סיינס סינמה" שבבעלותה בתי קולנוע בערים נוספות ברחבי סיביר.

נובוסיבירסק היא המרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז נובוסיבירסק ועל כן שוכנים בה מבני ממשלת מחוז נובוסיבירסק. הגוף המנהל של העיר הוא עיריית נובוסיבירסק. בראש העיר עומד אנאטולי לוקוט שהחליף באפריל 2014 את ולדימיר זנאטקוב.

בעיר ישנה מועצה מחוקקת עירונית (Совета депутатов города Новосибирска), הפעילה לצד העירייה (Мэрия Новосибирска), האחראית לניהול ענייני העיר השוטפים בעוד המועצה המחוקקת אחראית להגבלת כוחה של העירייה ולחקיקת חוקים מוניציפליים.

חוק וסדר

גוף השיטור המרכזי האחראי על אכיפת החוק והסדר הוא משטרת נובוסיבירסק^[2] (רשמית: מינהל משרד הפנים של מחוז נובוסיבירסק; ГУ МВД России по Новосибирской области) המפעיל גם אגפי שיטור בנמל התעופה טולמצ'בו וברכבת התחתית של נובוסיבירסק.

על פי מרשם האוכלוסין ונתוני שירות הסטטיסטיקה הפדרלי הממלכתי של רוסיה, באפריל 2013 התגוררו בעיר 1,523,801 תושבים, גידול משמעותי לעומת מרשם האוכלוסין משנת 2010 שקבע כי בעיר מתגוררים 1,473,754 תושבים.

בעיר שמונה עמים אתניים ולאומיות. הקבוצות הגדולות ביותר הן של רוסים, גרמנים, אוקראיניים, טטארים, בלארוסים ויהודים, כשהקהילה היהודית נחשבת לאחת הגדולות באזור ומונה למעלה מ-12,000 יהודים. כמו כן פועל בעיר מרכז התרבות הישראלי.

בראש הקהילה היהודית בנובוסיבירסק עומד רב העיר ושליח חב"ד הרב שניאור זלמן זקלס.

נובוסיבירסק היא העיר השלישית בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג) והעיר הגדולה ביותר בסיביר, ועל כן משרתת אותה מערכת תחבורה ענפה ומפותחת מאוד. בעיר פועל המטרו מאז שנת 1985. את העיר משרת נמל תעופה גדול, נמל התעופה נובוסיבירסק טולמצ'ובו, ופעילות בו טיסות פנים וטיסות בינלאומיות לאירופה ואסיה, וכן לערים רוסיות אחרות. נמל התעופה משמש כבסיס הבית של חברת התעופה S7 איירליינס, מפעילת טיסות הפנים הגדולה ברוסיה וחברת התעופה השנייה בגודלה במדינה. לצד הנמל פועל גם נמל תעופה קטן יותר בשם ילצובקה. ב-2012 נסגר נמל תעופה ישן שכונה "נמל התעופה הצפוני של נובוסיבירסק".

רשת האוטובוסים של העיר פעילה ברציפות מאז 1934. יש בה גם מערכת חשמליות (טרולייבוס) הפעילה מאז 1957, וקווי מוניות שירות המכונות "מרשרוטקה".

הכדורגל בעיר מיוצג באליפויות המדינה על ידי קבוצת הכדורגל נובוסיבירסק המתמודדת בליגת הכדורגל המקצוענית (בעבר סיביר נובוסיבירסק שהעפילה עד לגמר הגביע הרוסי ב-2010 והתמודדה בליגה האירופית ייצגה את העיר אך פורקה ב-2019).

בנוסף, מייצגות את העיר קבוצת הכדורסל נובוסיבירסק שזכתה בגביע הרוסי ב-2015 וקבוצת ההוקי קרח סיביר נובוסיבירסק שמתמודדת בליגת ההוקי הקונטיננטלית.

בשנת 2023 העיר תארח את אליפות העולם בהוקי קרח לנוער יחד עם אומסק ולשם כך נבנה בה היכל קרח עם תכולה של 10,200 מושבים^[3].