נקודת הבזק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נקודת הבזק בכימיה היא הטמפרטורה הנמוכה ביותר שבה נוזל הופך לאדים, ויוצר תערובת דליקה עם האוויר.
על מנת להצית חומר הנמצא בנקודת ההבזק יש צורך במקור הצתה, וזאת בניגוד ל"נקודת ההתלקחות" המתארת את הטמפרטורה שבה חומר נדלק מעצמו ללא מקור הצתה חיצוני.
"נקודת בעירה" מתארת את הטמפרטורה שבה החומר ממשיך לבעור גם לאחר סילוק מקור ההצתה והיא גבוהה מעט מנקודת ההבזק.
בדרך כלל משתמשים במונח נקודת הבזק על מנת לתאר את תכונותיהם של דלקים נוזליים. השימוש במונח נוגע הן לדלקים מתלקחים והן לדלקים בוערים.
קיימות מספר הגדרות בינלאומיות להבחנה בין הסוגים השונים של הדלקים, אולם מקובל כי נוזלים שבהם נקודת ההבזק נמוכה מ-43° צלזיוס נחשבים למתלקחים, ואלה שבהם נקודת ההבזק גבוהה יותר נחשבים כבוערים.