Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עד מדינה, המכונה לעיתים גם "עד המלך", הוא חשוד, נאשם בפלילים, המעיד מטעם התביעה נגד עמיתיו או שותפיו לעבירה בעקבות הסכם שערך עם הפרקליטות.
החלטת אדם להפוך לעד מדינה עשויה לנבוע מרגש אשמה או חרטה, אך לעיתים קרובות יותר החלטה כזו מתקבלת בתגובה להצעה של התביעה, כגון: הגשת כתב אישום על עבירה פחותה, הסדר טיעון מקל לעד, הסכמה על מאסר בתנאים נוחים מהרגיל וכדומה. לעיתים גם מובטח לעד שלא ייתבע למרות שהוא מודה שביצע עבירות. בתביעות פליליות שבהן נידונות עבירות קשות, כגון משפטי חשודים בפשע מאורגן, יש שההצעה להפוך לעד מדינה מלווה בהסכם והצטרפות לתוכנית להגנת עדים.
בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה נאמר בעניין גיוס עד מדינה:
בהתאם לעיקרון זה, בעבירות של שוחד תעדיף המדינה להפוך את המשחד לעד מדינה, משום שיותר משחשובה ענישתו על שנתן שוחד, חשובה ענישתם של עובדי הציבור שקיבלו שוחד, ובכך מעלו באמון הציבור.
סעיף 54א(א) לפקודת הראיות קובע:
בהתאם לכך קובעות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה: "לא ייחתם הסכם עם עד מדינה אם לא ניתן להעריך מראש כי ניתן יהיה להעמיד בצד עדותו ראיה שיהיה בה כדי לשמש סיוע."[1]
פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, אמר: "חתימת הסכמי עד מדינה מעבירה מסר חד-משמעי: יידע כל מי שעומד לבצע עבירה - לעולם לא תוכלו לסמוך על איש משותפיכם, עוזריכם, או הקרובים לכם ביותר, שלא יסגירו אתכם באחד הימים... ברגע האמת, כל אדם שפשע יחד עמכם, או שהיה מודע למעשיכם - ותמיד יש אנשים כאלה - יכול להפוך לעד מדינה נגדכם".[2]
לעיתים נשקפת סכנה לעד המדינה משותפיו לפשע שנגדם העיד, והוא זקוק להגנתה של תוכנית להגנת עדים.[3] במצב חמור פחות עלול עד המדינה לסבול מנידוי חברתי.[4]
מקורו של עד המדינה באנגליה בסוף המאה ה-17. עד מדינה או לחלופין "עדי המלך" הוא חלק מהמורשת האנגלית. הרעיון לעד מדינה נבע מעלייה גוברת של הפשיעה באנגליה, בצירוף של לחץ ציבורי גדול על הפרלמנט ועל המלך, למציאת פתרון יעיל להידרדרות מצב הפשע. הפתרון שהוצע היה ניצול סמכותו של המלך במתן חנינות. בעבר מתן חנינות על ידי המלך ביטא חמלה וחסד כלפי עבריינים הנמצאים בכלא. לאור העלייה הגוברת בפשיעה, הוצע על ידי הפרלמנט, כי החנינה תשמש תמריץ לעבריינים בתמורה לחשיפת שותפיהם לעבירה. במסגרת מהלך זה, חוקקו חוקים שונים שהסדירו את הנסיבות והתנאים שבהם תינתן לעבריין חנינה, בתמורה למסירת 7 פרטים על שותפיו לעבירות.[5]
ארצות הברית עשתה במושג "עד המלך" שינוי מהותי. ארצות הברית במקום הבטחה לאי העמדה לדין או חנינה, יצרה את המושג חסינות. בארצות הברית לא חיפשו אחר תמריץ שיעודד שותפים לעבירה לשתף פעולה, אלא אמצעי שיכפה עליהם עדות. אולם, בפניה עמד המחסום של הזכות מפני הפללה עצמית. בשל כך, נעשה תיקון בחוק שיבטיח חסינות לשותפי עבירה, שהיו מוכנים למסור עדותם ללא חשש של הפללה עצמית. מששונה החוק, עבריינים רבים מיהרו לנצלו ולהציע את "שירותיהם" למדינה. הדבר הצריך שינוי נוסף בחוק כדי לבלום את התופעה, מחשש של "הלבנת עבירות" וכדי לקבוע סייגים למי תותר חסינות. במהלך השנים, התפתח ושונה החוק עוד מספר פעמים עד שנת 1917, בה הוקמה התוכנית להגנת עדים, לראשונה, במסגרת החוק למלחמה בפשע מאורגן.[5]
עדי מלך הידועים המכונים כסופר גראס שימשו במהלך הסכסוך בצפון אירלנד בשנות ה-1980, כ-30 חברי קבוצות חצי-צבאיות (הן נאמנות והן רפובליקניות) נתנו לרשויות ראיות נגד חבריהם לשעבר בתמורה לעונש קל יותר (או חסינות מהעמדה לדין), כמו גם זהות חדשה שתגן עליהם מפני תגמול. עדות סופר-גראס שימשה, למשל, במשפטים נגד חברי הצבא האירי הרפובליקני הזמני.[6]
קנדה, דרום אפריקה, גרמניה, צרפת, ושווייץ אימצו לעצמם את שיטת "עד המלך" בבסיסה ועשו בה את השינויים הנחוצים על פי מדיניותן. מאשר "לא רק הודה באשמתו בפשע אלא גם הפליל את שותפיו בעבר ובהווה" בתמורה להימנעות מגזר דין מוות (והשגת עונש קל יותר, כגון מאסר עולם או ביטול הממלכה) או שיפור תנאי המאסר.[7]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.