צימוד (אמצעי אמנותי)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צימוד הוא אמצעי ספרותי אמנותי, המשמש כקישוט בשירה, לשון נופל על לשון. כלומר, שימוש בצמד מילים או בצירוף מילים שהצליל שלהם זהה או דומה, אבל המשמעות שלהם שונה או מנוגדת. משיגים את האפקט המבוקש כשהמילים הללו צמודות זו לזו.
במקרים רבים הצימודים למיניהם אינם רק קישוט צורני צלילי, אלא יש להם תפקיד גם בתחום המשמעות. בצימודים מנוגדי משמעות, הדמיון הצלילי בין שתי המילים מדגיש את הניגוד שביניהן בתוכן, לדוגמה: מזוני - רזוני. ואילו כאשר יש קרבה בין המשמעים של שתי המילים השוות או הדומות זו לזו בצליל, מחזק הצליל השווה או הדומה את הנאמר.
השימוש באמצעי ספרותי זה רווח כבר בתנ"ך (”וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה” (ספר ישעיה, פרק ה', פסוק ז')) ובפיוטים ושירה בימי הביניים בעברית ובארמית ואף בצימוד של מילה עברית וארמית.
משוררי ספרד שילבו בשיריהם את כל סוגי הצימודים, ובעיקר את הצימוד השלם. כמה מהם, כגון משה אבן עזרא, יעקב בן אלעזר, יהודה אלחריזי וטודרוס בן יהודה אבולעפיה, אף חיברו "שירי צימודים", כלומר, שירים שכל חרוזיהם הם צימודים שלמים או מורכבים.
חכמי ומשוררי ספרד גם יצרו צירופי לשון וביטויים שהם צימודים של שברי פסוקים מהתנ"ך או מאמרי חז"ל והשתמשו בהם בשירה ובפרוזה מחורזת כגון בתשובות הלכתיות, אגרות המלצה, והסכמות לספרים. דוגמה נפוצה: ממאמר חז"ל "כלה כמות שהיא" נוצר הביטוי "קלה כמות שהיא". "עוד ידו נטויה" (ספר ישעיה, פרק י', פסוק ד') - "הוד ידו נטויה". לפעמים שינוי אות או הגייה הפכו את משמעות הביטוי: "אין מסיחין בסעודה" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה', עמוד ב') - "הן משיחין בסעודה". "לבי יחיל בקרבי" (ספר תהלים, פרק נ"ה, פסוק ה') - "לבי יכיל בקרבי". "אין תוכו כברו" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ח, עמוד א') - "הן תוכו כברו".