קיסרי רומא
רשימת ערכים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הקיסרות הרומית או האימפריה הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה הממלכה הרומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימי אוגוסטוס קיסר (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד לנפילתה בשנת 476 לספירה. הקיסרות הרומית קמה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה. קדמו לאימפריה: שלב הרפובליקה הרומית (בין 509 לפנה"ס עד למאה ה-1 לפנה"ס), והשלב הקדום ביותר: המלוכה הרומית העתיקה (מהמאה ה-8 לפנה"ס ועד שנת 509 לפנה"ס).
הקיסרות הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית, ושלטה על שטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה ובמזרח התיכון, למעשה סביב כל אגן הים התיכון (שהרומאים קראו לו "הים שלנו", Mare Nostrum).
בראש האימפריה עמד קיסר (Imperator). המילה העברית קיסר (כמו גם בשפות אחרות) באה משמו של יוליוס קיסר, שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. תוארו של יוליוס קיסר היה בעצם דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו כבן וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). בתקופת הטטררכיה ("שלטון הארבעה", כעבור שנים רבות) שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה, שהיו כפופים לשני האוגוסטוסים - השליטים הבכירים. על פי הסדר הזה נוהלה האימפריה על ידי ארבעה אנשים: שני שליטים ראשיים שנשאו בתואר 'אוגוסטוס', כשלכל אחד מהם כפוף סגן - 'קיסר'.