קפלת סקרובני

קפלת סקרובני
Cappella degli Scrovegni
	אנריקו סקרובני מוסר את מודל הכנסייה למרים הבתולה. פרט מ"יום הדין האחרון".
	אנריקו סקרובני מוסר את מודל הכנסייה למרים הבתולה. פרט מ"יום הדין האחרון".
אתר מורשת עולמית
	מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 2
שטח האתר	71.8 דונם
שטח אזור החיץ	5,300 דונם
חלק מתוך	מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14
הערות	שטח האתר כולל את כנסיית ארמיטאני וביחד הם מהווים אחד מארבעת המתחמים של אתר המורשת
מידע כללי
סוג	קפלה, גלריה, מוזיאון דת, museum of a public entity
על שם	Scrovegni family
כתובת	Piazza Eremitani 8, I-35121 Padova, Piazza Eremitani 8, 35121 Padova
מיקום	פדובה
מדינה	איטליה
בעלים	Civic Museums of Padua
מייסדים	Enrico degli Scrovegni
מבקרים בשנה	9,387 (נכון ל־2020)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1305
תאריך פתיחה רשמי	1305
סגנון אדריכלי	אדריכלות גותית
מידות
אורך	20.5 מ'
רוחב	8.5 מ'
גובה	18.5 מ'
קואורדינטות	45°24′43″N 11°52′46″E
	אתר רשמי

קפלת סקרובני (באיטלקית: Cappella degli Scrovegni) או קפלת ארנה (Cappella dell'Arena) היא כנסייה בעיר פדובה שבצפון איטליה. ידועה בזכות מחזור הפרסקאות שצייר אמן הרנסאנס המוקדם ג'וטו די בונדונה, שהושלמו בראשית המאה ה-14 והמתארים אירועים מתוך הברית החדשה, הבשורה על-פי יעקב וממקורות אחרים. מחזורי ציורים אלו, הנחשבים לאחת מיצירות האמנות החשובות ביותר בתרבות המערבית, משקפים את ראשית המעבר מן האמנות הגותית אל אמנות הרנסאנס.

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, שטח האתר ...

סגירה

במהלך חודש ספטמבר 2010 הוצג העתק מוקטן של ציורי הקיר של הקפלה בכנסיית הביקור בעין כרם, בירושלים.

הכנסייה נבנתה כקפלה פרטית על ידי אנריקו סקרובני (Enrico Scrovegni), חלפן כספים ובן למשפחת חלפני כספים איטלקית,^[1] אשר רכש את הקרקע שעליה עומדת הכנסייה מידי אדם בשם מנפרדו דלסמניני (Manfredo Dalesmanini). לצד הקפלה נמצא בית האחוזה של המשפחה. מסמך מ-6 בפברואר 1300 מציין את רכישת השטח, שכלל גם אזור ובו שרידי אמפיתיאטרון (ארנה) רומי, שעל שמה נקראה הכנסייה.^[2]

הכנסייה, העשויה אבן אדומה, נבנתה במתכונת אולם אורך מלבני אחד שבסופו אפסיס קטן. בקיר המערבי של הקפלה נקבעו שישה חלונות ארוכים בעלי סגנון גותי. בעוד החלל המרכזי של הקפלה יועד יותר לתפילה ולשימוש ציבורי, הרי שהאזור שבין המזבח לאפסיס נועד לשימוש המשפחה והוא מכיל אף את קברו של אנריקו סקרובני. קישור נוסף לדמותו של סקרובני מופיע על גבי פרסקו של "יום הדין האחרון" ובו הוא מוסר מודל של הקפלה למרים הבתולה. השימוש הציבורי בקפלה נשמר בעיקר לטקסים הקשורים לדמותה של מרים ובייחוד ב"חג הבשורה" (Feast of the Annunciation).^[3]

עיטור הכנסייה נעשה ברובו על ידי ג'וטו, שיצר בין השנים 1303–1305 מחזורי פרסקאות מחיי מרים וישו. הפסל ג'ובני פיזאנו יצר עבור הכנסייה פסל עץ של מרים, המוצב במזבח של הכנסייה. פסל נוסף - דיוקן של אנריקו סקרובני העומד בתנוחת תפילה שנעשה על ידי פיזאנו עבור הכנסייה - מוצג כיום במוזיאון פושקין במוסקבה.

בשנת 1305 הוקדשה הכנסייה ל"מרים הקדושה של החסדים" (Santa Maria della Carità). מוטט שחיבר מרקטו דה פדובה (Marchetto da Padova) ונכתב עבור הקדשת הכנסייה, נושא את התאריך 25 במרץ של שנת 1305. עדות תומכת לכך ניתן לקבל ממסמך מראשית מרץ 1304, בו מברך האפיפיור בנדיקטוס האחד עשר את המאמינים המבקרים בקפלה ארנה. ניתן ללמוד מכך כי עד שנה זו הייתה כבר הכנסייה בשימוש.^[4] עד שנת 1320 הושלמה בניית האזור שמאחורי המזבח, והמקום עוטר בפרסקאות על ידי צייר מקומי, שעבד בסגנונו של ג'וטו.

בשנת 1880 נרכשה הקפלה על ידי עיריית פדובה. מאז המאה ה-19 עברו הפרסקאות מספר שחזורים ורסטורציות.

ביולי 2021 הכריז ארגון אונסק"ו על הקפלה אתר מורשת עולמית, חלק מהאתר מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14.^[5]

בין השנים 1303 ל-1310 צייר ג'וטו שורה של פרסקאות בכנסייה. על קיר הכניסה מתואר יום הדין האחרון. על שאר הקירות צייר ג'וטו מחזור של 37 סצנות, המצוירות ב-3 קומות. המחזור מתחיל מתיאור אנה הקדושה ויואכים, הוריה של מרים. ממול תיאר ג'וטו את חייה של מרים, אם ישו. חייו של ישו תופסים שני רגיסטרים. בין הסצנות צייר ג'וטו מסגרות עיטוריות שחלקן מדמות שיש ובהן משובצים תיאורי דמויות מן הברית הישנה כגון משה, יונה ואליהו. מתחת לרגיסטרים יצר ג'וטו האנשות של שבעת החטאים ושל שבע המידות הטובות. בקיר הכניסה שמול האפסיס יצר ג'וטו פרסקו מונומנטלי שנושאו "יום הדין האחרון".

הרגיסטר העליון שבקיר הדרומי (צד ימין) מכיל שש סצנות מחיי יואכים ואנה הקדושה. המקור האיקונוגרפי איננו בבשורות שבברית החדשה כי אם בחיבור "מקראת הזהב" (1265) מאת יעקובוס דה וורג'ינה. חיבור זה מתאר את חייהם של קדושים נוצריים רבים. בין הפרטים המאששים מקור זה היא העובדה כי המלאך המבשר לאנה מזוהה עם המלאך גבריאל, העתיד לבשר לבתה מרים על הולדת ישו.

בסצנת גירושו של יואכים מן המקדש, הפותחת את המחזור, מתאר ג'וטו את בית המקדש כמבנה אדריכלי פתוח למחצה. אמנם הוא בעל נפח ועומק, אולם שילוב הדמויות שבו מעיד על חוסר התאמה בפרופורציה בין הדמויות למבנה. למרות זאת נפחיות העצמים והדמויות מצביעים על פריצה גדולה ממסורת הציור של ימי הביניים ועל שימוש בפרספקטיבה קווית-אינטואיטיבית. בתיאור פגישתם של יואכים ואנה בשער הרחמים הבליט ג'וטו את הממד האנושי והאינטימי של המעמד. בנוסף, אלמנטים ריאליסטיים בציור, כגון קמטי פנים וצוואר, משקפים את גילן של הדמויות.

ברגיסטר העליון של הקיר הצפוני מתוארות שש סצנות מחיי מרים הבתולה מלידתה ועד לנישואיה. בתיאורים אלו, המופיעים אל מול מחזור התיאורים של יואכים ואנה, מצויים פרטים רבים המשותפים לשני המחזורים ויוצרים קשר ביניהם. מקום ההתרחשות של הבשורה לאנה, לדוגמה, מהווה גם את מקום ההתרחשות של לידתה של מרים. לצד "מקראת הזהב" השתמש ג'וטו כמקור איקונוגרפי גם ב"הבשורה על-פי יעקב", המתאר בהרחבה את חייה של מרים.

סצנת לידתה של מרים מציגה את האתגר שעמד בפני ג'וטו בניסיון לתיאור מרחבי של הסיפור. ג'וטו בחר לתאר כמה אירועים בדימוי אחד, טכניקה ציורית שהייתה פופולרית בזמנו. הדבר בא לידי ביטוי בציור בתיאור הכפול של מרים התינוקת, המופיעה פעם אחת בחלקו העליון של הציור - מוצגת בפני אמה השוכבת במיטה - ופעם שנייה בחלקו התחתון של הציור - מטופלת על ידי משרתות. בנוסף, ג'וטו ניסה לשלב בין החלל הפנימי של הבית לבין החוץ, על ידי תיאור האישה הפותחת את הדלת.

תיאור חייו של ישו - מלידתו ועד סצנות הפסיון ומותו תופסים ארבעה רגיסטרים - שניים בכל אחד מקירות האורך של הקפלה.

תיאור ההורדה מן הצלב והקינה על מותו של ישו מהווה הישג מבחינת עיצוב הקומפוזיציה של הציור. הנושא הוא חדש ואיננו מופיע באמנות ימי הביניים. ג'וטו ממקם את ההתרחשות במעין נוף סלעי ונפחי על רקע שמיים כהים. עם זאת הדמויות מרוכזות כולן בחלקו הקדמי של הציור כבמעין "במה". כיוון גופן של הדמויות והגבעות שבנוף מושך את מבטו של הצופה ומכוון אותו אל דמותו של ישו. בנוסף, משלב ג'וטו בין תיאור נפחי ובעל יסודות ריאליסטיים, הבא לביטוי בתנוחות המגוונות של הדמויות היוצרות תחושה של דרמה אנושית, לבין תיאור פנטסטי, הבא לביטוי בתיאור המלאכים.

בקיר הדרומי של הקפלה יצר ג'וטו תיאור מונומנטלי של יום הדין האחרון. ישו מופיע במרכז הקומפוזיציה, יושב מוקף הילה ומכל אחד מצדדיו יושבים שישה שליחים. מעליהם מופיע תיאור של מלאכים המגוללים ופותחים את השמיים ובהם שמש וירח וכן מקהלות של מלאכים נושאי דגלים. חלקו התחתון של התיאור מחולק לשניים על ידי הצלב, שמשמאלו הנידונים לגיהנום ומימינו אלו העתידים לרשת את גן העדן. בחלק זה אף מופיע תיאור של אנריקו סקרובני, המוסר מודל של מבנה הכנסייה למרים.