קרב וינה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קרב וינה (בגרמנית: Schlacht am Kahlenberg; בטורקית: II. Viyana Kuşatması) היה ניצחון מכריע של האימפריה הרומית הקדושה (ששלטה באזור אוסטריה של ימינו ושטחים נוספים במרכז אירופה) ובעלות בריתה, האיחוד הפולני-ליטאי ונסיכויות גרמניות שונות, על האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של מהמט הרביעי אשר פעל לכיבוש וינה.
קרב וינה, 11 בספטמבר 1683 | |||||||||||||||||
מערכה: המלחמה העות'מאנית-פולנית (1683–1699) | |||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה | |||||||||||||||||
תאריכים | 14 ביולי 1683 – 12 בספטמבר 1683[1] (61 ימים) | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | וינה, האימפריה הרומית הקדושה (אוסטריה המודרנית) | ||||||||||||||||
קואורדינטות | 48°12′30″N 16°22′23″E | ||||||||||||||||
תוצאה |
ניצחון הקואליציה הנוצרית[1]
| ||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | העות'מאנים נכשלו בכיבוש וינה, כוחות הקואליציה (מאוחר יותר הליגה הקדושה) פלשו לשטחים בהונגריה ובבלקן תחת שלטון עות'מאני | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
הקרב התרחש בהר קאלנברג ליד וינה ב-12 בספטמבר 1683 לאחר שהעיר הקיסרית הייתה נתונה במצור על ידי האימפריה העות'מאנית במשך חודשיים. במהלך הקרב נלחמו האימפריה הרומית הקדושה (בהנהגת מלוכת הבסבורג והאיחוד הפולני-ליטאי, שניהם בפיקודו של המלך יאן סובייסקי) נגד העות'מאנים ומדינות הווסאלים שלהם. הקרב סימן את הפעם הראשונה שבה האיחוד והאימפריה הרומית הקדושה שיתפו פעולה צבאית נגד העות'מאנים, ולעיתים קרובות הוא נתפס כנקודת מפנה בהיסטוריה, שלאחריה "הטורקים העות'מאנים חדלו להיות איום על העולם הנוצרי". במלחמה שלאחר מכן שנמשכה עד 1699, הפסידו העות'מאנים כמעט את כל הונגריה ללאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
בקרב ניצחו הכוחות המשולבים של האימפריה הרומית הקדושה והאיחוד הפולני-ליטאי, כאשר האחרון יוצג רק על ידי כוחות הכתר של ממלכת פולין (צעדת הצבא הליטאי התעכבה, והם הגיעו לווינה לאחר סיום הקרב). חיל המצב של וינה הונהג על ידי פלדצוגמייסטר מהצבא הקיסרי (האימפריה הרומית הקדושה) ארנסט רידיגר פון שטארהמברג, נתין אוסטרי של הקיסר לאופולד הראשון. הפיקוד הכללי הוחזק על ידי המנהיג הבכיר, מלך פולין, יאן השלישי סובייסקי, שהוביל את כוחות הסיוע.
הכוחות הצבאיים נגדם היו אלו של האימפריה העות'מאנית והמדינות הווסאליות שלה, בפיקודו של הווזיר הגדול קארה מוסטפא פאשה. הצבא העות'מאני מנה כ-90,000 עד 300,000 חיילים (לפי מסמכים בסדר הקרב שנמצאו באוהלו של קארה מוסטפא, הכוח הראשוני בתחילת המערכה היה 170,000 איש). הם החלו את המצור ב-14 ביולי 1683. הכוחות העות'מאניים כללו, בין היתר, מ-60 אורטאים[21] של יניצ'רים (12,000 איש על הנייר) עם צבא תצפית של כ-70,000 חיילים צופים באזור הכפרי. הקרב המכריע התרחש ב-12 בספטמבר, לאחר הגעתו של צבא הסיוע המאוחד.
היסטוריונים טוענים כי הקרב סימן את נקודת המפנה במלחמות העות'מאניות-הבסבורגיות, מאבק בן 300 שנה בין האימפריה הרומית הקדושה והאימפריה העות'מאנית. במהלך 16 השנים שלאחר הקרב, ההבסבורגים האוסטרים התאוששו בהדרגה ושלטו בדרום הונגריה ובטרנסילבניה, שטוהרה ברובה מכוחות עות'מאניים. הקרב ידוע בכך שהוא כולל את הסתערות הפרשים הידועה הגדולה ביותר בהיסטוריה.