Loading AI tools
אמן ישראלי (1926–2010) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל (אלכסנדר) כץ (18 באוגוסט 1926 – 26 במרץ 2010) היה צייר, מאייר וקריקטוריסט ישראלי. התפרסם בעיקר בזכות איוריו לסיפור הילדים דירה להשכיר, ציוריו ורישומיו מאופיינים בקו קליל ובהומור. חבר קיבוץ געתון מהיווסדו ועד מותו.
שמואל כץ, 2008 | |
לידה |
18 באוגוסט 1926 וינה, אוסטריה |
---|---|
פטירה |
26 במרץ 2010 (בגיל 83) געתון, ישראל |
לאום | ישראלי |
מקום לימודים | |
תקופת הפעילות | 1949–2010 (כ־61 שנים) |
תחום יצירה | קריקטורה, איור, ציור |
פרסים והוקרה |
|
שמואל כץ נולד בשנת 1926 בווינה בירת אוסטריה להורים ממוצא הונגרי. המשפחה הייתה מסורתית ובילדותו למד כץ עברית בתלמוד תורה והצטרף למועדון של סניף בית"ר בווינה.[1] אביו, ישראל כץ, היה זמר אופרה וחזן, וכץ עצמו למד נגינה על פסנתר והתעתד להפוך למוזיקאי. לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938, עבר עם משפחתו להונגריה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה ב-1944, נלקח כץ לגטו של העיר מישקולץ.[2]
בשנת 1944 ברח כץ לבודפשט והסתתר ב"בית הזכוכית", שהיה שייך לצירוּת שווייץ, עד בואו של הצבא האדום.[3] בתקופת המלחמה היה חבר בתנועת "הנוער הציוני", ולאחריה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בבודפשט. במסגרת התנועה הכיר כץ את שרגא וייל, שהכשיר אותו ביצירת גרפיקה שימושית. ב-1945 החל ללמוד ארכיטקטורה באוניברסיטה לטכנולוגיה של בודפשט. ב-1946 ניסה להעפיל לארץ ישראל באוניית המעפילים "כנסת ישראל", ולאחר שזו נתפסה בידי הבריטים, שהה במחנה מעצר בקפריסין. בקפריסין היה כץ ממארגני התערוכה "אמני מחנות הגירוש בקפריסין", שבה הוצגו יצירותיהם של עצורי המחנות שהשתתפו בשיעורי אמנות אצל אמנים כזאב בן-צבי ונפתלי בזם.[4] יצירתו של כץ מאותה עת כללה בעיקר תיאורי נוף ודמויות של שוהים במחנה. בנוסף, יצר ביחד עם וייל תפאורות וכרזות עבור אירועים שונים.[5]
ב-1947 עלה כץ לארץ ישראל, בעקבות נתינת היתרי עלייה לגרעין "האחד במאי" של השומר הצעיר שבו היה חבר. לאחר עלייתו הצטרף להכשרה בקיבוץ אילון, וב-8 באוקטובר 1948 ייסד עם חבריו לגרעין את קיבוץ געתון, שבו היה חבר עד אחרית ימיו.
בשנת 1949 החל כץ לפרסם קריקטורות ואיורים בעיתונים כגון "במחנה", "דבר השבוע" ו"על המשמר". חלק גדול מעבודות אלו עסק בהווי חיילי צה"ל. בשנת 1949 החליף כץ את רות שלוס, שנסעה ללימודים בצרפת, בתפקיד מאייר הבית של השבועון "משמר לילדים", ושימש כמאייר העיתון עד 1953. במסגרת עבודתו אייר את סדרת סיפורי "חסמבה", שחיבר יגאל מוסינזון והופיעו בעיתון זה כסיפור בהמשכים.[6]
ב-1952 הציג כץ תערוכת רישומים והדפסים בגלריית מקרא סטודיו בתל אביב. סגנון העבודות שיצר היה קרוב אל ה"ריאליזם החברתי", שהיה אופייני לציירים רבים בני הקיבוץ הארצי. מבחינת הנושאים, עבודותיו התמקדו בתערוכה בסצנות מחיי הקיבוץ, בתיאורים של מעברות ובדימוים של "היישוב הערבי".[7] סגנון העבודות היה קווי באופיו. ברישום "דייגים בגעתון" (1952), לדוגמה, תיאר כץ את הדמויות בצורה סכמטית הנוטה לשימוש בקווים גאומטריים.[8] גם עבודות בצבעי שמן שיצר בתקופה זו מעידות על הדגש החברתי ביצירה, אף שאופי הציור שמרני יותר בעיצוב הדמויות והסביבה.
בשנים 1953–1954 שהה בפריז בירת צרפת לשם לימודי אמנות מטעם הקיבוץ הארצי. הוא השתלם בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("בּוֹזאר"), שם למד טכניקות כגון הדפס ופרסקו. כמו כן סייר בארצות מערב אירופה. עם שובו לקיבוץ עסק כץ בעיטור מבני ציבור בקיבוצו בטכניקות של עיטורי מתכת, תבליט בטון ופרסקו או עיטור חדר האוכל של קיבוץ עין המפרץ (1954), שנעשה בשיתוף וייל. ב-1954 הצטרף למערכת העיתון "על המשמר" כצייר ועורך גרפי. במסגרת עבודתו יצר קריקטורה שבועית בעיתון. הקריקטורות שיצר עסקו בעיקר בנושאים פוליטיים ואקטואליים. ביצירות אלו בחר כץ להתמקד בתיאור הווי סאטירי-חברתי על חשבון תיאור גרוטסקי של המנהיגים הפוליטיים.[דרושה הבהרה]
בתקופת "מבצע סיני" גויס כץ לצה"ל כשרטט מפות, אולם בהמשך הפך ל"צייר צבאי" וליווה את הלוחמים בחזית, ביחד עם הסופר משה שמיר. הוא המשיך לשמש כצייר צבאי עד למלחמת לבנון הראשונה. ב-1958 ערך מסע לאפריקה המזרחית, שהשפיע רבות על גיבוש סגנונו האמנותי והטכני. "שם מצאתי את הפתרונות לציור הארצישראלי שלי", טען כץ בדיעבד, והוסיף: "אפשר לומר שדרך השוני בין הנוף הזה והנוף האחר, הגעתי לייחוד: לצבע השמיים שלי, לקו הנכון, לתנועה הזורמת.[9]
בשנת 1961 זכה כץ בפרס הראשון בביאנלה השנייה של פריז לרישום לאמנים צעירים. הזכייה בפרס זה יצרה הכרה מקומית ביצירתו האמנותית,[10] ובזכות הכרה זו הוכר גם מעמדו כאמן בקיבוץ והוא הוכר כ"ענף" בקיבוצו.[11] במהלך שנות השישים הציג מספר תערוכות יחיד במוזיאונים כגון המשכן לאמנות על שם חיים אתר (1961), מוזיאון תל אביב (1964) והמוזיאון לאמנות חדישה בחיפה (1968) וכן פרסם מספר אלבומים מציוריו.
לצד התפתחותו כאמן המשיך כץ ביצירה גרפית ועיתונאית. במהלך שנות ה-60 יצר עבודות גרפיות לחברות כגון "ארקיע" ולשכת התיירות הממשלתית ועבור הקפה של חברת "עלית".[12] פרסם איורים במהלך "משפט אייכמן" (1962).[13] עבודתו הידוע ביותר מתקופה זו היא ה"הגדה קיבוצית לפסח" (1964). בעיצוב ההגדה התבסס כץ על "הגדת קאופמן", הידועה גם כ"הגדת בודפשט" (המאה ה-14).[14] עם זאת, בולט בעיצוב סגנון האיור המגובש של כץ, הכולל שימוש בקווים גאומטריים רכים (בהשפעת האמנות הקוביסטית), בשילוב בין משטחי צבע לבין קו חופשי, ובשימוש ברקע כחלק מרכזי בעיצוב הקומפוזיציה של היצירה. סגנון זה בא לביטוי בייחוד בשורה של ספרי ילדים שעיצב. בין עבודות אלו בולטים האיורים ל"שעלול תעלול" (1962) מאת בנימין טנא לפי יאן בּזֶ'כוָוה (אנ'), "בולבול-למה-ככה?" (1966) מאת ע. הלל ובייחוד הספר "דירה להשכיר" (1970) מאת לאה גולדברג.
בסוף שנות ה-70 נרתם כץ לפעילות פוליטית. בשנת 1979 הצטרף למשלחת העיתונאים הישראלים לשיחות השלום במצרים. בדצמבר 1979 נסע שוב למצרים עם סמדר פרי, עיתונאית על המשמר לענייני ערבים באותה עת, שסיקרה את שיחות השלום והשניים התקבלו לריאיון עם נשיא מצרים אנואר סאדאת, וכץ רשם את דיוקנו. בנוסף, כץ היה פעיל בארגון "שלום עכשיו", ויצר עבורו מספר עבודות גרפיות. בשנת 1983 היה שותף למשלחת של הארגון ושל עיתונאים להונגריה, שאף נפגשה עם בכירים באש"ף.[דרושה הבהרה][15]
בסוף שנות ה-90 קיבל כץ אזרחות אוסטריה, ובנוסף קיבל את עיטור הזהב של הרפובליקה האוסטרית והציג תערוכה במוזיאון הקתדרלה של וינה. התערוכה, העיד כץ, "הייתה לאירוע המשמעותי ביותר בשבילי במסגרת המפגש המחודש עם החוויה האוסטרית".[16] בשנים האחרונות לחייו זכה לעדנה והכרה בחשיבות עבודותיו לעולם האמנות הישראלי, מה שהתבטא במספר תערוכות היחיד שהציג.
שמואל כץ נפטר בשנת 2010, בגיל 83, כתוצאה מאירוע מוחי. היה נשוי לנעמי לבית לוסטיג, מחנכת. הותיר אחריו שתי בנות. בתו יעל נשואה לדב חנין.
|
|
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.