תאוריה ביקורתית
מונח במדעי החברה והמדינה, וכן שם לתיאוריה שמטרתה לקדם אקטיביזם פוליטי מהפכני (לרוב מרקסיסטי) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריה ביקורתית (קיצור של המושגים: תאוריה ביקורתית של החברה או תאוריה חברתית ביקורתית, באנגלית: Critical theory או Critical sociology) היא מושג בסוציולוגיה ובפילוסופיה, אשר נעשה בו שימוש על ידי אסכולת פרנקפורט, הרשת החברתית והאינטלקטואלית שלהם, ואלה שהושפעו מהם באופן אינטלקטואלי, על מנת לתאר את עבודתם שלהם, המוכוונת לעבר שינוי חברתי רדיקלי, ולשם הבחנה מתאוריה מסורתית, כלומר תאוריה במובן הפוזיטיביסטי, המדעי, או התצפיתי הטהור. בספרות, בביקורת הספרות ובלימודי התרבות, "תאוריה ביקורתית" משמשת במובן אחר – תאוריה המשמשת לביקורת.
המושג תאוריה ביקורתית, במובן הסוציולוגי, הפילוסופי או במובן הלא ספרותי, מאגד כיום בצורה רופפת סוגים שונים של עבודות, כגון אלו של אסכולת פרנקפורט, מישל פוקו, פייר בורדייה, ושל התאוריה הפמיניסטית. המשותף לעבודות אלה הוא עניינן בביקורת על שליטה, באינטרס בשחרור, ובמיזוג בין ניתוח סוציולוגי-תרבותי, הסבר, ופירוש יחד עם ביקורת סוציולוגית־תרבותית; בין הוגים הבולטים של התאוריה ניתן למנות גם את מקס הורקהיימר, ולטר בנימין, תאודור אדורנו, הרברט מרקוזה ויורגן הברמאס.