תנועת הבריחה
התארגנות ציונית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תנועת הבריחה הייתה התארגנות ציונית, שהייתה אחראית להגירה הבלתי-חוקית של כשלוש מאות אלף ויותר ניצולי השואה בדרכם לארץ ישראל בשלהי מלחמת העולם השנייה ולאחריה, בין השנים 1949-1944.[1] המעפילים נדדו משטחי ברית המועצות באסיה ומזרח אירופה מערבה למרכז אירופה ולדרומה אל ארצות הים התיכון שם חיכו אוניות המעפילים במגמה להגיע לארץ ישראל.
הבריחה החלה באופן ספונטני על ידי שורדי השואה עצמם, ולאחר מכן הצטרפו אל המפעל גופים נוספים: המוסד לעליה ב', ההגנה, מתנדבי היישוב לצבא הבריטי, הג'וינט, פלוגות הסעד של הסוכנות היהודית ועוד. הבריחה הפכה לאחד הגורמים החשובים במאבק להקמתה של מדינת ישראל.
מקורה ולידתה של תנועת הבריחה היא בפועלם של חברים בתנועות הנוער החלוציות והציוניות בחתירתם לעלות לארץ ישראל.[2] מפעל זה הוא ייחודי לשארית הפליטה ששרדה, ייחוד זה המעוגן בלעדית במה שקרה בשנות השואה בפולין וברחבי אירופה תחת השלטון הנאצי.