תרבות החירשים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרבות החירשים היא תרבות המהווה מכלול של אורח חיים, רעיונות, מנהגים, מיומנויות ואמנויות, שהתגבשו בקרב קהילת החירשים על ידי שימוש בשפת הסימנים כדרך תקשורת בתקופה נתונה.
כדי להישאר כקהילה ולחלוק את התרבות, יש צורך בשפה אחת,[1][2] כפי שנכתב גם בסיפור מגדל בבל.[3]
בקרב החירשים התפתחה תרבות עשירה ועצמאית, שהגורם לה הוא שפת הסימנים. מאפייני תרבות אלה הם ניהול שיחות בשפת הסימנים בווידאו בסמארטפון, מפגשים תכופים בין חברי הקהילה, נסיעות בצוותא בטיולים רגילים או בטיולי אקסטרים, ויצירת קשר עם חירשים אחרים בכל העולם.[4]
בקרב החירשים יש אנשים רבים המחשיבים חרשות כחוויה אנושית שונה ולא כמחלה,[5] לקות או נכות. יש גם אנשים שאינם רואים סתירה בין היות החירשות לקות לבין היות החירשים בני תרבות עצמאית. חירשים אחרים ואנשים המקורבים להם רואים בקהילה החירשת קהילה דומה לקהילות אתניות, ובעלת שפה משלה.[6]
באנגלית, מקובל להבדיל בין התופעה הפיזיולוגית (deaf) ובין התופעה התרבותית בעזרת השימוש באות D גדולה במילה 'Deaf', הן בדיבור והן בכתיבה.