אתקינו סעודתא
פיוט לשבת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אתקינו סעודתא (בארמית: "הכינו סעודה") היא פתיחה לסעודות השבת המובאת בספר הזוהר:
- ”רבי שמעון, כד הוה אתי לסעודתא דשבתא, הוה אמר הכי: "אתקינו סעודתא דמהימנותא עלאה, אתקינו סעודתא דמלכא." והוה יתיב וחדי.” (זוהר חלק ב דף פח/ב)
אתקינו סעודתא |
---|
אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא שְׁלֵמָתָא, חֶדְוְתָא דְמַלְכָּא קַדִישָׁא. אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא. |
(תרגום: רבי שמעון, כאשר היה ניגש לסעודת השבת, היה מצהיר כך: "הכינו הסעודה [לכבוד השבת] ברוב פאר והדר. קבעו נא כאן הסעודה, לכבוד המלך.", וכך היה מתיישב מול שולחנו, והיה שמח שמחה גדולה בדבר.)
על בסיס אמירה זו, חיבר האר"י שלושה פיוטים קבליים – כשכל פיוט מותאם עבור כל אחת משלושת סעודות החובה שחלות בשבת – תחת הכותרות "אזמר בשבחין", "אסדר לסעודתא" ו"בני היכלא". הפיוטים הללו הם בין החיבורים הבודדים שנכתבו בידי האר"י עצמו, בעוד שאר כתביו נכתבו בעיקר בידי תלמידיו. פיוטים אלו נכתבו, בעקבות לשונו של הזוהר, בארמית, וגם תוכנם מובסס על דברי הזוהר ועל קבלת האר"י. שמו של האר"י חתום בראשי הבתים של הפיוטים, והם נחשבים במקורות הקבליים כפיוטים המקבילים להצהרות "לשם יחוד".