גרייט בריטיין (אונייה)
אוניית נוסעים בריטית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוניית הקיטור "גרייט בריטיין" (באנגלית: SS Great Britain, "בריטניה הגדולה") היא אוניית נוסעים טרנס-אוקיאנית חדשנית ופורצת דרך שהושקה ב-1843, וכיום אוניית מוזיאון (אנ') בנמל בריסטול (אנ'). האונייה תוכננה על ידי איזמבארד קינגדום ברונל עבור חברת אוניות הקיטור הבריטית "גרייט וסטרן" (אנ'), ויועדה להוביל נוסעים בין בריסטול לניו יורק. אוניות ברזל ואוניות מדחף נבנו אומנם לפניה, אך "גרייט בריטיין" נחשבת לאוניית הקיטור המדחפית הראשונה העשויה ברזל שחצתה את האוקיינוס האטלנטי ולאוניית הנוסעים המודרנית הגדולה הראשונה.[1]
אוניית המוזיאון "גרייט בריטיין", 2005 | |
תיאור כללי | |
---|---|
סוג אונייה | אוניית נוסעים |
צי | צי הסוחר הבריטי |
חברת ספנות | "גרייט וסטרן" |
ציוני דרך עיקריים | |
מספנה | ויליאם פטרסון, בריסטול |
תחילת הבנייה | יולי 1839 |
הושקה | 19 ביולי 1843 |
תקופת הפעילות | 26 ביולי 1845 – 1881 (כ־35 שנים) |
אחריתה | מחסן פחם צף 1886–1933, הוטבעה בכוונה תחילה ב-1937, נמשתה ב-1970 ושוחזרה למצבה המקורי כאוניית מוזיאון |
מיקום | נמל בריסטול, אנגליה |
נתונים כלליים | |
הֶדְחֶק | 3,400 טון |
תפוסה | ברוטו 3,270 טון |
אורך | 98 מ' |
רוחב | 15.4 מ' |
שוקע | 4.9 מ' |
מהירות | 10 עד 11 קשר (18 עד 20 קמ"ש) |
גודל הצוות | 120 איש |
מספר נוסעים | 360 נוסעים, לימים 730 נוסעים; 1,200 טון מטען |
מספר תרנים |
במקור: 6 תרנים, חמישה עם מפרשי גף אורכיים ואחד עם מפרשים רוחביים מ-1853 – 3 תרנים עם מפרשים רוחביים |
הנעה | במקור: 2 מנועי קיטור בני שני צילינדרים כל אחד, צילינדר לחץ גבוה וצילינדר לחץ נמוך. הספק כל מנוע 500 כוחות סוס (370 קילוואט), מהירות סיבוב 18 סל"ד. |
צורת הנעה | מדחף יחיד |
כמות הדלק | 1,200 טון פחם |
אורך האונייה 98 מ', הדחקה (משקלה) 3,400 טון, והיא הונעה על ידי שני מנועי קיטור דו-צילינדריים בהספק כולל של 1000 כוחות סוס. כמו כן הותקנו בה שישה תרנים ומערך מפרשים, בהם השתמשו כשנשבה רוח נוחה כדי לחסוך בפחם. זאת ועוד, האונייה צוידה במדחף שניתן לנתקו ולהרימו מעל פני המים בעת שיט במפרשים ובחמש מחיצות אטומות, שחילקו אותה לשישה מדורים אטומים. באונייה היו שלושה סיפונים פנימיים ועליהם תאי מגורים ל-360 נוסעים ול-120 אנשי צוות, טרקלינים וחדרי אוכל, ומקום ל-1200 טון מטען ול-1,200 טון פחם. בעת השקתה, ב-1843, נחשבה "גרייט בריטיין" לאונייה הגדולה בעולם.
האונייה ערכה מספר הפלגות לניו יורק, אך התמשכות הבנייה מעבר למתוכנן וההוצאות הרבות שלאחריה קלעו את בעליה לקשיים פיננסיים, וב-1846, לאחר שעלתה על החוף בצפון אירלנד עקב טעות בניווט וחולצה, נמכרה האונייה. הבעלים החדשים תיקנו את האונייה וערכו בה שינויים רבים, ומ-1852 עד 1881 הפעילו אותה בהצלחה מרובה בקו אנגליה–אוסטרליה. ב-1882 הוצאה האונייה משירות ונמכרה. בעליה החדשים פרקו את מנועיה והסבו אותה לאוניית מפרשים מלאת-מעטה להובלת פחם בתפזורת. ב-1886, בעודה בדרך מויילס לסן פרנסיסקו, פרצה בה שריפה והיא שבה מדרכה ונכנסה לנמל סטנלי באיי פוקלנד. מאחר שלא היו במקום נידח זה אמצעים לתיקונה, נפסלה האונייה לשימוש, נמכרה לחברה מקומית והוסבה למחסן פחם צף. ב-1937, כשלא נמצא בה עוד כל צורך, הוטבעה בכוונה תחילה ליד נמל סטנלי.
ב-1970, 33 שנים לאחר שננטשה, נמשתה האונייה והובאה אל המבדוק היבש בנמל בריסטול בו נבנתה כדי לשחזרה למצבה המקורי. "גרייט בריטיין" היא כיום אוניית מוזיאון ואטרקציה תיירותית בבריסטול, ונמנית עם אוניות הצי ההיסטורי הלאומי של בריטניה (אנ').