ברית שבטי תנוח'
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ברית שבטי תנוח' (בערבית: تنوخ, תנוח' או التنوخيون, "התנוח'יים") הייתה התאחדות של מספר שבטים שמקורם בשבטים יַמַנים מחצי האי ערב,[1] השבטים נדדו לאזור הסהר הפורה בתקופה הקדם-אסלאמית,[2] והתנצרו בתקופת הקיסר ואלנס.[3] היו בעלי הברית הערבים המרכזיים של הביזנטים והשתתפו בקרבות כנגד הכיבוש הערבי שבעקבותיו חלקם התאסלמו. במחצית השנייה של המאה השמינית הוכרחו להתאסלם על ידי שליטי בית עבאס.[4][5] שבטי תנוח' היו מהמצטרפים הראשונים לדת הדרוזית בתקופת ההטפה (1043-1017) ובמאה ה-15 הגיעו לשיא עוצמתם בהנהגתה.[6] בתחילת המאה ה-16 ירדו מגדולתם ובמקומם עלו מנהיגים דרוזים משבט מע'ן שהיו בעלי ברית של העות'מאנים.[7]