הבית הערדי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הבית הערדי (נקרא גם בית רוחב) הוא סוג מבנה קדום מתקופת הברונזה הקדומה המתוארכת לשנים המאה ה-33 לפנה"ס - המאה ה-24 לפנה"ס. הנפוץ בקרב אתרי ארץ ישראל הדרומית, בעיקר באזור הנגב וסיני.
מדובר בדגם מבנה רוחב - הכניסה לפנים המבנה היא מציר הרוחב ולא מציר האורך כנהוג בארכיטקטורה דאז - בו גרם מדרגות קטן מוביל מטה לחדר אחד גדול. המבנה נבנה מאבני קירטון מהסביבה הקרובה לאחר שעברו קצת הקצעה. הדלת הייתה עשויה מעץ (שלא השתמר). כציר הדלת שימשה אבן שהונחה משמאל לפתח ובו הייתה שקערורית קטנה. בחלק מהמבנים באתר תל ערד נמצאה גם אבן מצידה הימני של הדלת שהייתה נעוצה באדמה, ששימשה לפי החוקרים לנעילת הדלת. תקרת החדר נתמכה על עמוד עץ שעמד במרכז החדר. בדיקות של שרידים קטנים העלו שרוב העמודים נעשו מהעץ אלה אטלנטית שכנראה גדל באזור בעבר. אבן שטוחה ומעוגלת שימשה כבסיס לעמוד העץ. התקרה הייתה מורכבת כנראה מקורת עץ אחת עבה לאורך החדר וקורות נוספות שהונחו עליה לרוחב החדר. על הקורות הונחו ענפים וטיט. בבתים אחדים נמצאו שרידי טיח וטיט ששימשו כנראה גם לטיוח הקירות. בחדר נמצאו גם ספסלים מאבן בגובה 40–50 ס"מ ורוחב 30–40 ס"מ.
סוג אדריכלות זה נתגלה לראשונה בתל ערד (ועל כן שמו) בשכבות מתקופת הברונזה הקדומה, בהן גם נמצא דגם מוקטן של סוג מבנה זה, ונראה שיצא משימוש עם המעבר לתקופת הברונזה הביניימית.