ראשית ימי הביניים
תקופה באירופה וסמוך לה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ראשית ימי הביניים או ימי הביניים המוקדמים (באנגלית: Early Middle Ages) הוא מונח המציין תארוך תקופה באירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה, שנמשכה בערך מסוף המאה החמישית ועד תחילת הפיאודליזם באירופה, דהיינו המאה העשירית. השנה המקובלת בקרב רוב ההיסטוריונים באשר לתאריך תחילת התקופה היא שנת 476 לספירה, בה הודח הקיסר הרומי המערבי רומולוס אוגוסטולוס מכיסאו, והקיסרות הרומית המערבית חדלה מלהתקיים.
התקופה מאופיינת בפלישות רבות של עמים שונים, המסחר היה כמעט אפסי וחלק ניכר מהאירופאים לא היו נוצרים, אלא עובדי אלילים. עם הזמן החלה התנצרות הדרגתית.
במערב אגן הים התיכון ואירופה, ננטשה האדריכלות הקלאסית וחל צימצום בבנייה באבן. מקצועות שהתמחו בסיתות הקלאסי ובפיסול העיטורים האופייניים נשתכחו וכך גם השתנה סגנון הבנייה. היו סגנונות מקומיים כמו אדריכלות אנגלו-סקסונית. שרדו מבנים מעטים עם סגנונות אלה. החלו להופיע לראשונה כתבי יד מאוירים (אנ') במערב ובמזרח. במזרח, התפתחה אדריכלות ביזנטית מהאדריכלות הקלאסית והחלה המסורת של אדריכלות הכנסיות. אמנות ביזנטית נוצרה לאחר אמנות נוצרית מוקדמת והייתה נפוצה באירופה עד המאה ה-9, אז סטתה האמנות באירופה מאומנות זו. למשל נוצרה אמנות קרולינגית (שגם הושפעה מהביזנטית). במקומות שנכבשו על ידי המוסלמים, התפתחה אמנות מוסלמית.
בתקופה זו התחזק מאוד מעמדה של הכנסייה הקתולית, שהמשיכה להחזיק בכוחה עד לשלהי המאה ה-15, ובמדינות רבות אף לאחר מכן. כמו כן, בתקופה זו החלה להתפתח מערכת קשרי התלות, שיצרה מאוחר יותר את הפיאודליזם.