לוגוצנטריות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לוגוצנטריות או לוגוצנטריזם (Logocentrism), בהגדרה כללית, היא ההנחה המקובלת בתורת הספרות, כי ישנה "אמת" בלתי-תלויה הקודמת לייצוגה באמצעות השפה או הלשון, ואמת ומציאות זו מתקיימים למעשה מחוץ לגורם השפה. לפיכך, הלוגוצנטריות קוראת להתייחס לסימנים הלשוניים כמנותקים ובלתי-הכרחיים לאובייקטים (למסומנים) שאותם הם מייצגים. לכן ישנה גם העדפה ברורה של הדיבור על-פני הכתיבה, שכן בראשון קיימת נוכחות של הדובר, הנתפס כגורם-מתווך שיש ביכולתו לבטל במידה רבה אי-בהירות ורב-משמעות הקיימים בשפה הכתובה. העדפה זו של הדיבור על פני הכתיבה, מכנה הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה "פונוצנטריזם". המונח הופיע לראשונה בהגותו של לודוויג קלגס.
בביקורת החריפה שאותה מותח דרידה על תפיסה זו, הוא מגדיר אותה כ"דעה קדומה" המושרשת בפילוסופיה המערבית כמעט מתחילתה עוד מימי יוון העתיקה. היא מכונה על ידו "מטפיזיקה של נוכחות".
ביקורת נוספת על תפיסה זו היא על כך שהיא מתייחסת באופן פשטני ליחס המורכב יותר בין מסמן ומסומן.
כמו כן, דרידה טוען שמטפיזיקה זו (כפי שקרא לה) נוטה לזהות תפיסות פילוסופיות בסיסיות כדוגמת: "אמת", "מציאות", ו"קיום" - במונחים רעיוניים של "נוכחות", "מהות", "זהות" ו"מקור" - מתוך התעלמות כמעט מוחלטת מהתפקיד המכריע שממלאים ה"העדר" (Absence) וה"הבדל" (Difference), בתוך כל הגדרה או הבנה אפשרית של תפיסות אלה.