מוריסון וייט
נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוריסון רמיק "מוט" וייט (באנגלית: Morrison Remick "Mott" Waite; 29 בנובמבר 1816 – 23 במרץ 1888) היה עורך דין, שופט ופוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, שכיהן כנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית מ-1874 ועד מותו. במהלך תקופת כהונתו פירש בית המשפט בראשותו פירוש צר את הסמכות הפדרלית בנוגע לחוקים ולתיקונים שחוקקו במהלך תקופת השיקום, זאת כדי להרחיב את זכויות העבדים המשוחררים ולהגן עליהם מפני מתקפותיהם של קבוצות אזרחיות כמו הקו קלוקס קלאן.
מוריסון וייט | |||||||
לידה |
29 בנובמבר 1816 לים, קונטיקט, ארצות הברית | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
23 במרץ 1888 (בגיל 71) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||
שם מלא | מוריסון רמיק וייט | ||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות וודלאון, טולידו, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
השכלה |
| ||||||
| |||||||
חתימה | |||||||
הוא נולד בלים, קונטיקט ולאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת ייל הוא הקים משרד עורכי דין בטולידו, אוהיו. כחבר המפלגה הוויגית ניצח וייט בבחירות לסנאט של אוהיו. כמתנגד לעבדות, הוא סייע להקים את המפלגה הרפובליקנית. הוא שימש כיועץ משפטי ב"תביעות אלבמה" וישב בראש הוועידה החוקתית של אוהיו שהתקיימה ב-1873.
לאחר מותו של נשיא בית המשפט העליון סלמון צ'ייס במאי 1873, ערך הנשיא יוליסס ס. גרנט חיפוש מעמיק אחר יורש לתפקיד. בגיבויו של מזכיר הפנים קולומבוס דלאנו, הציג גרנט בינואר 1874 את מועמדותו לתפקיד של וייט. הביטחון באישור מועמדותו של וייט לא היה ברור דיו וכמה פוליטיקאים בולטים לא הסכימו לה, אך הסנאט של ארצות הברית אישר את המינוי פה אחד ובמרץ 1874 נכנס וייט לתפקידו. על אף תמיכה שהוא זכה לה, דחה וייט את הרעיון שהוא ייתמודד בבחירות לנשיאות של 1876, באומרו שבית המשפט העליון לא צריך לשמש כקרש קפיצה למשרה בכירה יותר. הוא כיהן בבית המשפט העליון עד למותו מדלקת ריאות ב-1888.
וייט לא עלה ככוח אינטלקטואלי חשוב בבית המשפט העליון, אך בה בעת הוא נחשב כמנהלן מוכשר וכמי שידע לפשר בוויכוחים. הוא שאף לאיזון בין סמכות הממשלה הפדרלית לבין סמכות המדינות והצטרף לרוב השופטים האחרים בפירוש הצר של תיקוני החוקה של תקופת השיקום (התיקונים ה-13, ה-14 וה-15). דעת הרוב בפסק הדין "מון נגד אילינוי" (Munn v. Illinois) קבעה שהפיקוח הממשלתי על אסמי תבואה ועל רכבות מושפע מההבנה החוקתית של הרגולציה הממשלתית. הוא גם סייע למסד את התפיסה המשפטית שתאגיד יכול להיות ישות בפני עצמה, נפרדת מבעליה (Corporate personhood). עם זאת בתיקי זכויות האזרח (Civil Rights Cases) הוא הצטרף לדעת הרוב שפסקה נגד סעיפי חוק זכויות האזרח של 1875, שאסרו על אפליה בקבלת שירות ציבורי, סעיפים שהוחזרו לספר החוקים בחוק זכויות האזרח של 1964.