מושב
צורת התיישבות כפרית במדינת ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוֹשָׁב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (בעבר רובם חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושב מכונים חברים, וכינוי נפוץ להם הוא מושבניקים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. כיום, בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית הן התנועות ההתיישבותיות הגדולות בישראל.
רוב המושבים בישראל קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי), אך מבחינה קניינית – האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים במעמד בר רשות ולמטרת חקלאיות בלבד.
צורת ההתיישבות המושבית העדכנית מחולקת לשלושה סוגים, בהתאם לסוג השותפות:
- מושב שיתופי
- מושב עובדים
- מושב עולים
על פי הגדרת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכללים גם יישובים המאוגדים ככפר שיתופי תחת הכותרת "מושב".