מיתולוגיה יפנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המיתולוגיה היפנית מתייחסת לאסופות של רשומות היסטוריות, מיתוסים ואגדות מאזור יפן, אשר הועלו על הכתב במאה השמינית, אך מקורם קדום הרבה יותר. הגדרה נרחבת של מיתוסים יפנים עשויה לכלול גם טקסטים, אגדות, וסיפורי פולקלור מאוחרים למאה השמינית, כגון דמויות שהתקדשו בפולחנים מקומיים שונים על סמך מסורות בעל פה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
במשך שנים רבות המיתוסים ביפן הועברו בעל פה. בשנת 712 לוקטה גרסה כתובה של המיתולוגיה אשר נקראה קוג'יקי ("רשומות הדברים העתיקים"), עבור חצר הקיסרות היפנית. בקוג'יקי מסופר על בריאת העולם, מקור האלים והשושלת של הקיסרים היפנים מאלת השמש אמטראסו.
מקור מוקדם נוסף של המיתולוגיה היפנית הוא הניהון שוקי (דברי ימי יפן) אשר הושלם בשנת 720. הוא כולל מיתוסים שונים ואגדות, ומבסס את אילן היוחסין של משפחת הקיסרות. הניהון שוקי הושפע רבות מההיסטוריה והמיתולוגיה הסינית והוא מכיל אלמנטים של טאואיזם.
סיפורי המיתולוגיה מתארים ומסבירים מנהגים הקשורים ל: טהרה, חקלאות, ולאומיות, המאפיינים את הדת הקדומה של יפן שזכתה בתקופות מאוחרות יותר לשם הכולל שינטו (מילולית: דרך האלים). אמונה זו מתבססת על ההנחה שלכל דבר בטבע יש קאמי, שהם אלוהויות טבע. בנוסף לאלוהויות המופיעות במיתולוגיה, ישנן גם אלוהויות טבע מקומיות, דמויות היסטוריות שהתקדשו ורוחות המופיעות בסיפורי פולקלור. כתוצאה מכך, מספר האלוהויות במיתולוגיה היפנית הוא כמעט אינסופי.
החל מהמאה השמונה עשרה החל ביפן עניין מחודש בפרשנות וניתוח הרשומות הקדומות של הקוג'יקי והניהון שוקי, ומאז המאה התשע-עשרה הם קיבלו את מקומם כמיתוסים מכוננים של האומה היפנית. במסגרת זו נתפסו שני האלים איזאנגי ואחותו איזאנמי כחשובים ביותר. על-פי המיתוסים הם יצרו את האיים היפנים ורבים מן האלים והאלות.
האלה היפנית המוכרת ביותר היא אלת השמש אמטראסו, מהיותה האם הקדמונית של משפחת הקיסרות. היא מביאה אור לעולם ואחראית לפריון. מקדש איסה במחוז מיאה הוא מקום הפולחן הראשי שלה, וככזה הוא החשוב ביותר ביפן.
סיפור "ירידת האלים מהשמים" מעניק לגיטימציה למעמדו של הקיסר כאל בדמות אדם, וכצאצא ישיר של אלת השמש.