10 באוקטובר 1941 – 4 ביוני 1944 (שנתיים ו־34 שבועות)
21 בנובמבר 1946 – 29 במרץ 1947 (18 שבועות ו־3 ימים)
6 בינואר 1949 – 10 בדצמבר 1949 (48 שבועות ו־3 ימים)
15 בספטמבר 1950 – 12 ביולי 1952 (שנה ו־43 שבועות)
4 באוגוסט 1954 – 20 ביוני 1957 (שנתיים ו־45 שבועות)
פרסים והוקרה
עמית כבוד
סגירה
החל מעת כהונתו הראשונה כראש ממשלה בשנת 1930, היה נורי מדינאי בולט בממלכה העיראקית. במשך תקופות כהונתו המרובות במשרה, הוא היה מעורב בכמה מן ההחלטות המדיניות החשובות אשר עיצבו את דמותה של עיראק המודרנית. בשנת 1930, בעת כהונתו הראשונה, הוא חתם על ההסכם האנגלו-עיראקי אשר היווה צעד חשוב למתן עצמאות רבה יותר למדינה, לצד מתן זכות בלתי מוגבלת לאימפריה הבריטית להציב את כוחותיה המזוינים במדינה ולהעביר דרכה כוחות לזירות אחרות. ההסכם אף העניק לממשל הבריטי שליטה בתעשיית הנפט העיראקית. לכאורה ההסכם צמצם את מעורבותה של בריטניה בענייני הפנים של עיראק, אולם תנאי זה היה בתוקף כל עוד התנהגותה של עיראק לא עמדה בניגוד לאינטרסים הצבאיים או הכלכליים הבריטיים. הסכם זה הוביל לעצמאותה לכאורה של עיראק עם תום המנדט הבריטי בשנת 1932. לאורך כל תקופות כהונתו תמך נורי בהמשך המעורבות הבריטית בעיראק. מדיניותו הייתה נתונה במחלוקת בארצו לאורך כל תקופת פעילותו.
נורי א-סעיד הייתה דמות שנויה במחלוקת אשר קמו לה אויבים רבים ופעמיים לאורך שנות פעילותו נמלט מעיראק כאשר אירעו בה ניסיונות הפיכה. בעת ההפיכה ששמה קץ לשלטון המלוכני בעיראק בשנת 1958, הוא היה דמות שנואה על רוב הציבור העיראקי - מדיניותו נחשבה כמדיניות פרו-בריטית ורבים טענו כי לא הסתגל לשינויים החברתיים בארצו. עיראק בתקופת כהונתו סבלה מעוני רב וחוסר צדק חברתי, ונורי הפך לסמל לשלטון שסירב להתמודד עם בעיות חברתיות אלה, תחת זאת בחר במדיניות של דיכוי ושמירה של זכויות השכבה החברתית המבוססת. ב-15 ביולי1958, יום לאחר ההפיכה הרפובליקנית בעיראק, ניסה נורי להימלט מן המדינה כשהוא מחופש לאישה. הוא נתפס ונרצח.